יוצאת מארון הקודש

הניסיון הבינלאומי מציג תמונה קשה של מצב האסירים בבתי-הסוהר ברחבי העולם, במדינות שבהן הופרטו שירותי הכליאה: פגיעות בזכויות בסיסיות של אסירים, אי מתן ו/או קיצוץ בשירותי רווחה, רפואה ושיקום – וכל זה בשם מיקסום הרווחים של אותם גופים פרטיים שקיבלו לידיהם את הניהול וההפעלה של בתי-סוהר.

מדיניות ההפרטה במדינת ישראל לא פסחה על בתי-הסוהר, ולמרות הניסיון הבינלאומי, במרץ 2004 התקבל ::חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 28):: [בקישור תמצאו את לשון תיקון החוק מאתר הכנסת, אורכו 348 עמודים]. תיקון פקודת בתי הסוהר הכשיר את הקרקע להפרטת בתי הסוהר בישראל, קרי: ניתן היתר להקמה, הפעלה וניהול בתי סוהר על-ידי ידיים פרטיות.

מקומם לקרוא את ::תגובת המדינה בעניין העתירה:: שהוגשה נגד הפרטת בית כלא, הקמתו והפעלתו על ידי תאגיד.

ולהלן הטיעונים (ציטוט מאתר וויינט):

"על רקע מצוקת הכליאה החמורה הקיימת בישראל, המתבטאת בצפיפות קשה ובפגיעה מתמשכת בזכויות האסירים, 800 מקומות הכליאה החדשים שיתווספו בעקבות הקמת בית הסוהר דרושים לשירות בתי הסוהר ולאסירים כמו אוויר לנשימה".

"לא יכולה להיות מחלוקת כי הקמתו של בית הסוהר החדש מוקדם ככל האפשר לשם הגדלת מספר מקומות הכליאה בישראל, הינה בגדר אינטרס ציבורי חיוני ודחוף, אשר אמור להיות משותף גם לעותרים".  

"מתן צו ביניים ועיכוב הפרויקט הכרוך בו, עלול להביא לפירוק הקבוצה שזכתה במכרז, וכתוצאה מכך לחיסול הפרויקט כולו, על כל המשתמע מכך (לרבות אי הוספתם של 800 מקומות כליאה נחוצים). זאת, עוד לפני שיינתן פסק הדין הסופי בעתירה".

צו ביניים עלול לפגוע גם באטרקטיביות הכלכלית של מדינת ישראל, "ובנכונותם של משקיעים זרים ליטול חלק בפרויקטים משמעותיים אחרים שהמדינה מבקשת לקדם". 

במכרז להקמת בית סוהר זכתה חברת "א.ל.א. ניהול והפעלה (ע"ר)", בבעלות אפריקה ישראל של איש העסקים לב לבייב. על פי ההסכם, תשלם המדינה לחברה המפעילה 49 דולר ליום לאסיר, ומוערך כי החיסכון לקופת המדינה במהלך תקופת הזכיון (25 שנה), יעמוד על כ-320 מיליון שקל. [עד כאן ציטוטים מוויינט]

-*

לפני יותר מחצי שנה התראיין עו"ד אביב וסרמן, שבין השאר מנהל את חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן. החטיבה עתרה לבג"צ יחד עם גונדר שלמה טוויזר (אבי האסירים שעליו בוססה הסדרה זינזנה).

להלן ציטוטים של וסרמן מראיון שהעניק בנובמבר למגזין "עושים חשבון" בהוצאת לשכת רואי החשבון בישראל:

"כליאה זה מסוג השירותים שלא הייתי רוצה שזכיין פרטי שמחפש להרוויח יעסוק בהם. צריך נימוקים כבדי משקל שמה שמוביל אותם זה התועלת החברתית, דוגמת שיפור השיקום, כדי להפריט שירות מסוג זה. מיותר לציין שנימוקים כאלה לא הובילו את מקבלי ההחלטות במקרה זה... אם היו אומרים שהתכלית של ההפרטה היא לשפר את שיעורי השיקום של האסירים הייתי אומר על הכיפאק, אך הנימוק הזה מעולם לא נטען ולא בכדי. בבתי-סוהר פרטיים, לא רק שהשיקום לא שופר, אלא שיש לזכיין תמריץ כלכלי בעליית כמות האסירים".

בתגובה לשאלה מי בעד ההפרטה ואילו אינטרסים עומדים מאחורי החלטה זו, אמר וסרמן כי "אנשי משרד האוצר הם אלה שבעצם דוחפים את מהלך ההפרטה כשמאחוריהם בעלי הון מקומיים וזרים מתעשיית הכליאה. בכל אופן היו סמוכים שאלה אינם חברי כנסת, קרימינולוגים או משפטנים. כשנידונה ההצעה בכנסת, כל חבר כנסת שטרח להגיע לדיונים השתכנע שהפרטה מלאה של בית-סוהר זו איוולת. היתה קואליציה של חברי כנסת ממפלגת העבודה, מרצ, חברי כנסת ערביים, דתיים ואפילו חבר הכנסת חמי דורון ממפלגת שינוי התנגד להצעה. כולם היו מאוחדים נגד הרעיון של הפרטה מלאה. ואז ביום בהיר אחד יו"ר הקואליציה, גדעון סער, הביא שבעה חברי כנסת מהליכוד שלא השתתפו דקה אחת בדיונים, שיצביעו בעד החוק הזה. גם אז עדיין לא היה רוב, כי שינוי נספרה כקואליציה, ונציגה, חמי דורון, שנכח בדיוני הוועדה וידע שהחוק הוא חוק רע התנגד לו. בעקבות לחצים קואליציונים, טומי לפיד החליף אותו להצבעות בחבר הכנסת בריזון, וכך החוק עבר".

למה לא להפריט?

"הנושא של הפרטת בתי הסוהר מעלה שאלה עקרונית יותר של מהם גבולות ההפרטה. שאלה שלא עלתה לדיון, לא בכנסת, לא בממשלה ועד לאחרונה גם לא באקדמיה. איפה הגבול? האם מחר יכולים באוצר להפריט את הצבא? את המשטרה? את בתי-המשפט? אני חושב שהעתירה הזו מעלה את השאלות האלה ודורשת תשובות נוקבות מבית-המשפט העליון.

"לגופו של עניין, ההשלכות של הפרטה מלאה של בתי סוהר אינן מופשטות או תיאורטיות. בארצות-הברית ובמדינות אנגלו-סקסיות נוספות יש בתי-סוהר מופרטים בהפרטה מלאה כבר 20 שנה. בארצות-הברית נתקלים בשלוש תופעות שאני בטוח שאם מהלך ההפרטה בארץ יבשיל, תופעות אלה יהיו גם לחם חוקנו.

"התופעה הראשונה היא קיצוץ דרמטי בסעיף ההוצאות המרכזי של בתי-הסוהר והוא שכר הסוהרים. זה מה שקרה בכל מקום, וזה יוצר מצב שבו יש לך סוהרים פחות טובים, פחות מחוייבים, שמתחלפים כל הזמן, מה שמעודד תופעות של אלימות, שוחד, אונס וחוסר מקצועיות. בניגוד לחו"ל, שם סוהרים יכולים להתארגן והשכר שלהם יחסית גבוה, בארץ השכר הוא מאוד נמוך. אין ממה לקצץ. זה יביא לתופעה שסוהרים יועסקו דרך חברות כוח אדם בשכר מינימום, שהמשמעות של זה היא הסתברות מאוד גבוהה לכוח אדם מאוד ירוד.

"התופעה השניה היא זכיינים שמתוך רצון להרוויח 'מעגלים פינות' ומקטינים את ההוצאה לאסיר. בארצות-הברית, היכן שיכלו, קיצצו בהוצאות על רפואה, מזון, עובדים סוציאלים, שיקום, שירותי טלפון ושירותים אחרים לאסירים.

"תופעה שלישית ­– ואולי החמורה ביותר – היא שבעצם הופכים את האסירים לסחורה, ומכניסים אינטרס כלכלי למדיניות הענישה. בעשרים השנה בהן יש בתי-סוהר מופרטים בארצות-הברית, עלתה כמות האסירים ממיליון אסירים לבערך 2 וחצי מיליון אסירים. יש בארצות-הברית - גם אבסולוטית וגם יחסית - הכי הרבה אסירים בעולם. יותר מאשר בסין. אחד מכל מאה אמריקנים יושב בכלא.

"אפשר להסביר את זה בכל מיני תופעות חברתיות בחברה האמריקאית. אבל אחד ההסברים הוא החמרה הדרגתית בענישה במדינות רבות בארצות-הברית, חוקים שמכונים בחלק מהמדינות בארצות-הברית כ-"3 strikes - you're out". כלומר, אחרי שאתה עושה שלוש עבירות, גם אם מדובר בקלות ביותר, אתה מקבל מאסר עולם. לדוגמה בקליפורניה, יש אסיר עולם שהורשע בגניבת קלטת וידיאו. זו היתה העבירה השלישית שלו. יש אסיר עולם שהורשע בגניבת כובע ועוד אסיר עולם שהורשע בגניבת סט מקלות גולף...

אחת הסיבות לחקיקה כזו היא שהתעשייה הזו שמגלגלת מיליארדי דולרים של רווח בשנה בארצות-הברית, מעסיקה לוביסטים שידאגו לזה שכל הזמן תהיה אספקה הולכת וגדלה של אסירים. באתר האינטרנט של תעשיית הכליאה האמריקאית, הדובר מתרברב שאלפיים מחוקקים מדינתיים (לא פדראליים) מזוהים עם תעשיית הכליאה הזו.

"מהיכרות אינטימית עם החוק הישראלי שעבר בכנסת בשנה שעברה, לא רק שהוא לא מונע את התופעות שקרו בארצות-הברית ובמדינות אחרות בעולם, אלא במידה מסוימת הוא אפילו מתמרץ אותם. לדוגמה: דיברנו על איכות כוח האדם שנופלת. אחת הדרכים להילחם בזה היתה לקבוע בחוק שאיכות כוח האדם בכלא המופרט לא תיפול מאיכות כוח האדם בבתי-סוהר ציבוריים. במקום זה, קבעו שמנהל כלא יכול להיות בעל ניסיון ניהולי של שלוש שנים, לעומת ניסיון של 15 שנה ותואר אקדמי למנהל כלא דומה של שירות בתי-הסוהר; ולגבי הסגל הזוטר יותר בכלא, הדרישה היחידה ממנו היא תושבות ישראלית, וגם זה לא תמיד. בנסיבות מסוימות, החוק מאפשר העסקת עובדים זרים בכלא! כל זה רק להדגים שהחוק הישראלי החדש לא רק שהוא לא מונע את התופעות שקרו בארצות-הברית ובמדינות אחרות, אלא הוא אפילו מתמרץ אותן", מסכם וסרמן.

-*-*-*-*-*-

עכשיו שימו לב לתשובות של נציגת המדינה שהשיבה לבג"צ, וקראו שוב על מה התריע וסרמן. הפרטת כלא ל"איש עסקים". לב לבייב הוא הרבה יותר מאיש עסקים. הוא חתיכת מיליונר עם מולטי-אחזקות בימבה חברות שמגלגל המון המון כסף. להגיד עליו שהוא "איש עסקים" זה כל כך לשון המעטה. 

אם המדינה משלמת 49 דולר ליום, לאסיר, היא משקיעה כ-18,000 דולר בשנה בכל אסיר. אם מדברים על כלא שיהיו בו 800 אסירים, זה אומר שהמדינה תשלם ללבייב כ-14 מיליון דולר בשנה. אני לא מבינה כל כך את החישוב שעשו בוויינט, כי לא ברור לי איך המדינה חוסכת בדיוק 320 מיליון שקל.

ומעבר לזה - אם יש בעיה של צפיפות בכלא, מן הראוי שהמדינה תבנה עוד כלא, שיוכל לשכן 800 או 1,000 אסירים, ובמקביל תדאג לשיקום האסירים, הקניית מקצוע והשכלה, טיפול פסיכולוגי וסוציאלי. אם נפריט את שירותי הכלא, אז יהיה פה אינטרס כלכלי שיהיו יותר ויותר אסירים - בדיוק כפי שעורך הדין וסרמן מתריע - כי המדינה משלמת כמעט 50 דולר ביום על כל אסיר מופרט. ואז לאף אחד לא יהיה אינטרס גם לשקם את האסירים, כי התאגידים יעדיפו שהאסירים יחזרו לבתי הכלא שלהם שוב ושוב.