יוצאת מארון הקודש

הבעל(ים), ציון עזרא, בן 27 מקריית מוצקין, כעס על זכריה ג'ומעה שהתחיל עם אשתו ו::רצח אותו בדקירות סכין::.

תגובה 10 צדה את עיניי: "אני לא מצדיק רצח או בכלל שימוש כלשהי באלימות אבל אני רוצה לראות אתכם 'גברים' אם מישהו היה ממשש את אישתכם ומציץ לה כל יום דרך החלון".

אני אוהבת את השימוש הזה של "אבל" אחרי המשפט ההורס "אני לא מצדיק רצח". השטות הזו שיוצאת לאנשים מהפה בתכיפות הולכת וגדלה - לפעמים מקוממת אותי.

כן, אונס זה נורא, אבל.... (אם הזנות היתה ממוסדת, פחות גברים היו אונסים נשים)

כן, רצח על כבוד המשפחה זה נורא, אבל... (היא ערבייה, היא היתה צריכה לדעת שאסור לה לעשות ככה וככה)

כן, אלימות במשפחה זה נורא, אבל... (אני לא מבינה כמה היא יכולה להיות מטומטמת להישאר לגור אתו באותו בית)

כן, הטרדות מיניות שנשים עוברות זה נורא, אבל... (גם את הגברים מטרידים)

אני לא מצדיק/ה אונס, אבל... (היא באמת היתה צריכה לשים לב מה היא לובשת כשהיא יוצאת מהבית)

אני לא מצדיק/ה רצח עם, אבל... (הם הביאו את זה על עצמם)

הכוונה שלי היא שאנשים לא יודעים להגיד משהו בלי לתחום אותו ב"אבל". כאילו באופן אוטומטי חובה עלינו להביא את הטיעון מהצד השני, מה שבאופן מיידי מפחית את המשפט כולו.