יוצאת מארון הקודש

3 שנים יעברו, ואז בחירות. אולי לפני, אי אפשר לדעת.

אולי יחליטו להפריט את הכנסת אחרי שאגף התקציבים באוצר יבין שזה יכניס עוד כמה מיליארדים לקופת המדינה. אגף התקציבים לא באמת צריך מחוקקים – גם ככה הוא עוצר חקיקות חברתיות בתואנה שאין מספיק כסף, אז להחזיק 120 פרלמנטרים? לא צריך. יקר מדי. מספיק 120 עבדים בשכר מינימום בלי תנאים ("ביטוח רפואי חינם? זה כל כך 2004!"). הנה עוד דרך נפלאה לחסוך בעלויות שכר במגזר הציבורי. 120 עובדי קבלן.

לא צריך כנסת, מספיק ממשלה שמחליטה אילו חוקים לחוקק. קל יותר לשמור על משמעת קואליציונית כשהעבדים שלך מנשקים לך את הידיים כי אתה משלם להם 4,000 שקל (עוד שלוש שנים השכר הזה ייראה לרובנו לא רע בכלל) ומרשה להם להביא את המשפחה לסיבוב פעם בשנה בכנסת. כבוד, נו, ככה זה עובד. מי צריך באמת לאכול. העיקר הטייטל בתלוש השכר: חבר כנסת. אז מה אם מפטרים אותך כל תשעה חודשים בשביל שלא תקבל ותק? העיקר שיש עבודה! תשאלו את העובדים ברשות שדות התעופה. אפילו ההסתדרות התקפלה השבוע ואישרה את פיטוריהם של 74 עובדים מתוך מאה ומשהו. זה לא שלחברי הכנסת יש ועד חזק. אגף התקציבים – אפילו בבנק ישראל למדו השבוע, תשאלו את סטנלי פישר ויעקב דנון – חזק יותר.

ואז יבוא גאידמק. אתם תראו. בוואקום החברתי-כלכלי שנוצר כאן בשנים האחרונות, אחרי שיסיים לרכוש קרקעות סביב רצועת עזה, ויקים פארק תעשייה פלסטינאי-ישראלי (היי-טק! לא סתם!), ימגן את שדרות ואת יישובי עוטף עזה, יכניס אנשים מטעמו למועצות המקומיות, יקים כמה בתי ספר שייקראו על שמו, מוזיאון להנצחת פועלו, קאנטרי קלאב ורשת מלונות שבהם יעבירו בחינם סמינרים מהות החיים של שרי אריסון ("מהות החיים, דה? כסף! זה מהות החיים!") – יהיו בחירות. ונחשו מי ייקח 70% בקלפי?

אחרי שמזוז החליט היום שאין קלון בעבירות של גאידמק בצרפת, סביר שרכישת רדיו 99 תאושר על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. השלב הבא, כך אומרים, הוא כניסה לערוץ 10. אז יהיה רדיו ויהיה טלוויזיה, מולטי-עסקים חובקי עולם, צדקה וחסד לתושבים שהממשלה זרקה אותם לזבל. גאידמק, מלך ישראל.  

אבל זה לא רק ההחלטה של מזוז בעניין התיישנות העבירות של גאידמק בצרפת. זה גם עיר האוהלים שהוא הקים במלחמת לבנון; הפנייה של מכללת קריית אונו שיתרום כסף ובתמורה יסבו את שם המכללה על שמו והרעיון שהוא זה שיממן את מיגון בתי הספר בשדרות בעוד הוא שולח את ילדי שדרות לנופש אקטיבי באילת.

אפריל 2010, מבזק עתידי בגלי גאידמק (לשעבר גלי צה"ל, הצבא שהופרט):

"השבוע התכנסה הוועדה הממלכתית לענייני סמלים וטקסים לאשר את הגרסה החדשה ל'תקווה'. הם הגיעו לחווילה בארסוף עם המרצדסים החדשים. הניילונים עדיין דבוקים למושבים. בין המוזמנים: דוד ד'אור וריטה, שחתמו על עסקת המיליונים לשיר את התקווה - או בשמה החדש והמעודכן: התקווה 2.0. ציפורה הרוסה".

ערב יום העצמאות 2010, ערוץ 10 בשידור חי מרחבת הכנסת:

המצלמה מתמקדת בפניו של ראש ממשלת הטכנוקרטים, גאידמק. "אני אוהב את ריטה", הוא אומר ומחבק את הנשיא ליברמן. הוא מזיל דמעה כשהדגלים מתנופפים. הקריינית משתנקת בשידור חי. "ראש הממשלה, גאידמק", היא אומרת בקול סדוק מהתרגשות, "סוף סוף זה קרה. עם ישראל מאושר". הקריין שיושב לצדה מגיש לה מטפחת וגם הוא, בקול סדוק, אומר: "יחי המלך החדש".

ברקע נשמעות צהלות הילדים שמסתובבים עם הוריהם. כולם מסתובבים עם חולצה שעליה מודפס הכיתוב "העם עם גאידמק". מנהל הטקס, רני רהב, נואם, ולא שוכח להזכיר את יצחק רבין, שבמותו ציווה לנו את גאידמק. "הכל פתאום ברור, היינו צריכים לעבור תופת אחר תופת - רצח פוליטי, משבר כלכלי חמור, זיהום סביבתי, אלימות, סחר בנשים ואיום גרעיני שנפתר בסופו של דבר אחרי שהאבא שלנו, ארקדי, קנה את כל המתקנים הגרעיניים באיראן – כדי שנגיע ליום הזה ונגיד תודה גדולה לאיש ולאגדה, האיש שבלעדיו לא היינו כאן כולנו". ואז, בקול מרוסק, הדמעות זולגות במורד לחייו העגלגלות, מבקש רהב מהקהל לעמוד. "שירו איתי! שירו איתו! שירו כולנו! התקווה המחודשת!", הוא קורא.   

ואנחנו שרים:

כל עוד בלבב גאידמק

נפש יהודי גאידמק

ולפאתי מזרח גאידמק

עין לציון גאידמק

עוד לא אבדה תקוותנו

התקווה התממשה בשנות 2000

להיות עם גאידמק בארצנו

ארץ ציון ירושלים