יוצאת מארון הקודש

1. האמת היא, שהפוסט הזה יושב כאן בגרסת טיוטא כבר יומיים. רציתי לספר לכם על ההשקעה שהאיש שלי השקיע בט"ו באב. זה התחיל עם ארוחה רומנטית לאור נרות, שהכרובים שלנו סייעו לו להכין. סלט ירוק מפריטים שנקטפו בגינה, פלטת גבינות מ-א-מ-מ-ת ולחם טרי עם עשבי תיבול (א'-כמו הלחם הנפלא של דיטה. ב'-גם יפה גם אופה). היה גם יין אדום מצוין שהוא הביא ממנזר השתקנים מהביקור האחרון שלו שם. דיסק האוסף של אידית פיאף המופלאה עשה לנו נעים ברקע. אחרי שרוקנו שני בקבוקים, היה קינוח עם המון שוקולד ופירות העונה (אין כמו הקיץ). אחר כך, כמובן, דילגנו בעליזות לחדר השינה. "אוי אלוהים" הראשון שנשמע היה שלי. זה קרה לפני 40 אלף שנה ומאז זה תפס ממש חזק. "אוי אלוהים" שנשמע השבוע מהבית שלנו בטח גרם לכמה אנשים לחזור בתשובה.

2. יש גיל שבו נשים מחליטות לקצר את השיער. זה בדרך כלל קורה להן אחרי כמה לידות, 15 שנה של נישואים והארה אחת באיזה בוקר לפני שהן יוצאות לעבודה, ונותנות הצצה אחרונה בראי, ומבינות שהשיער שלהן לא יראה כמו בשנות העשרים לחייהן. ואז, בדרך חזרה הביתה מיום עבודה קשה, או הפגנה באיזה מחסום, או סתם כי החום הזה באמת (אבל באמת) בלתי נסבל, הן עוברות אצל הספר בשכונה, ובסבר פנים רציני הן מצוות: "קצץ!". אחרי שנים ארוכות של טיפוח מחלפות ראשי הלבנות, נכנסתי לששטישטיקה.

3. שמתם לב לתגובות שקיבל רענן שקד בטור ביקורת הטלויזיה שלו (על התכנית של אילנה דיין)? ראיתם כמה נשים הגיבו שם? אוה! כמה שמחתי! מחאתי כפיים בהתלהבות. ממש אגודה שיתופית נהיו לי 100 הפמיניסטיות שחיות בקרבנו.

4. לילה טוב.

אלה.