יוצאת מארון הקודש

כשנולדת היית לבד. אמנם לא ממש לבד. היתה שם אמא שלך, ורופאה ואחות, אולי יותר. אבל תמיד אומרים שנולדים לבד. ומתים לבד. אלא אם כן התרסקת במטוס בואינג ענק ממדים. או בתאונת רכבת. או משהו המוני אחר. אבל נולדים לבד ומתים לבד.

וגם כשיש סרטן מרגישים לבד. לבד לבד לבד.

היו בעיות לפני, ברור. מי שאומרת שאין לה בעיות בחיים, היא שקרנית. ואז הסרטן הגיע, וכל הבעיות התגמדו. ואז נכנסים למין שגרה שכזו. כל כך הרבה רופאים ומרשמים והסברים של אחיות עייפות. וכל כך הרבה מחטים ומאמרים באינטרנט על סרטן השד. ואז כל כך הרבה תופעות לוואי. וכל כך הרבה עייפות ותסכול. והאנשים נעלמים. החברות נעלמות. איך כל כך מהר דברים משתנים, חוזרים לשגרה במהירות מסחררת.

והאכזבה הזו שניבטת מהעיניים בכל בוקר מול הראי עת אני בוחנת את מעט השיער שנותר על הראש. הנה, עברו עוד שלושה ימים וההיא לא הרימה טלפון. והשנייה לא חושבת בעצמה להגיד לי, היי, אולי אני אבוא ואקח אותך אליי. תבואי, אולי תישארי לישון סוף שבוע. הן כולן יודעות כמה קשה לי בבית, עם הלבדות הזו. אבל איפה הן ואיפה אני. צריכה לנסוע במיוחד לתל אביב בשביל לאכול איתן ארוחת בוקר או צהריים. למה שלא יבואו אליי. אז מה אם לא נוח. זה לא שאני גרה בדימונה, מרחק של מאות קילומטרים מכל מה שהן מכירות. כולה דאון טאון חולון. יש פה אפילו סניף של ארומה וקפה קפה. כמעט תל אביב. באמת באמת.

טלפון. מה נשמע. מה חדש. איך את מרגישה. מה שלומך. אז את יותר בסדר? אה, לא? מזותומרת את מרגישה זוועה. אבל גמרת את הטיפולים היותר קשים. אה, נפשי. הבנתי. את עדיין הולכת לטיפול, לא? יופי, תדברי עם המטפלת שלך על זה. נו, אל תנזפי בי עוד פעם, את יודעת שאין לי מה להגיד לך כשאת מדברת על מה שעובר עלייך. אני מרגישה שאין לי מלים. אה, את לא צריכה שאני אדבר? אוקיי. סתם, להיות איתך? אוקיי. טוב, נראה שבוע הבא. אני חושבת שהערב אני מארגנת לי איזה דייט.

טלפון. מתי את באה לבקר אותנו? ממי רוצה להכין ארוחת ערב. היא בשלנית משהו משהו. תבואי, יהיה כיף. מה זה צפון תל אביב, קטן עלייך. קחי מונית. כולה 50 שקל לכיוון. אז מה אם אנחנו גרים בקומה שלישית בלי מעלית. תעלי לאט. תבואי, נו, מה אכפת לך, אז מה אם קר. תתלבשי טוב טוב. ממי הכינה מרק חבל על הזמן. אני למדתי השבוע להקפיץ משהו משהו. טוב, אז כשתתאפסי על עצמך, תרימי טלפון, נכין מרק עוד פעם. ממי נורא רוצה לפגוש אותך, סיפרתי לה עלייך המון. באמת הגיע הזמן שתיפגשו.

טלפון. היי מותק. איך את. הבנתי שהפסקת ללכת לעבודה כי את מרגישה רע. טוב, תשמעי, אני חייבת להיכנס פה לאיזו פגישה. אם את צריכה משהו תרימי טלפון או מקסימום תסמסי. ביי, חייבת לעוף, קוראים לי.

טלפון. אני מת לראות אותך, מתי תבואי אליי. אז מה אם את עייפה, את כל הזמן עייפה. תבואי, אני אגלגל משהו טוב לבחילות שלך. פתחו פה סושייה מתחת לבית שלי, את חייבת לנסות. אני לא יכול לבוא אלייך, אין לי אוטו. אני יודע שגם לך אין, אבל את כבר רגילה לאוטובוסים, את מכירה את כל המספרים בעל פה. וואלה, בהזדמנות אני אקפוץ לחולון, חייב לבדוק את העיר הזו.

טלפון. קוקי, את חייבת להיכנס לבלוג שלי לקרוא כמה תגובות קיבלתי לפוסט שכתבתי עלייך. אנשים התעלפו.

אני מנתקת את הטלפון בבית. משתיקה את הנייד. הכי קרוב לבד.