יוצאת מארון הקודש

הוא קרא, ונחנק, ואמר "זה לא את זה אני" ו"אני מצטער", "ומעולם לא היתה לי אחת כמוך נפלאה", ו"אני יודע שאני לא בסדר", "וזה בגלל שאני יכול להיות חרא בנאדם, את יודעת שאני כזה עוד מאירופה", "ולמה את לא מחשיבה את הג'סטה הנפלאה של ט"ו באב?", ו"בואי לאילת, לאילת". לא רציתי אילת. רציתי סיני.

אז נסענו לאילת, לאילת. עברנו את הגבול, הסתלבטנו בנואיבה. חזרנו הבוקר. אין לי הרבה חדשות. הימים ימי אלול, אני סולחת על הכל גם בלי קשר. כזו אני, לא נוטרת טינה, לא מחרחרת ריבים, לא מאוננת בשבת. מתילדה חושבת לפעמים שאני פראיירית. אני חושבת שאני חזקה בזכות זה. בוחרת בעצמי את מאבקיי. יש דברים חשובים, יש פחות.

אני מהמרת ב-500 זוזים שהכותרת המפגרת בידיעות "אל תסעו לסיני" היא קונספירציה של איגוד המלונאים בארץ. יש התרעה אחת על סיני? יש למעלה מ-50 בגבולות הארץ. יש 100 אלף תאונות שמתרחשות בבית. עשרות הרוגים בחודש על הכבישים. 5 מקרי אונס ביום. 300 אלף מקרים של הטרדות/תקיפות מיניות בשנה. 2000 מתים מזיהום אוויר. עשרות אלפי חולי סרטן מתהלכים בינינו. למעלה מ-2000 אנטנות סלולריות של המפעילות הארציות. מתח גבוה של עמודי חשמל בשכונות שלכם. קרינה רדיואקטיבית מהקירות. למיכל זוארץ יש עונה חדשה. אז מסיני אתם מפחדים? נו, באמת.