כך תדעי שאת מחלימה: תרדי במיוחד לסופרמרקט ותקני כרישה ובצל. תחזרי הביתה ותגלי שתאריך התפוגה של הקמח שיפון שבמקרר עבר כבר לפני כמה חודשים טובים. תחשבי על זה רגע ותגידי "נו, ודאי! לא הכנתי פשטידה כבר מאוגוסט!". או אז תרדי שוב לסופרמרקט, במיוחד, לקנות קמח. באחד המעברים תחליטי לקנות גם חציל ורסק עגבניות. תחזרי הביתה ותעמדי שעה וחצי במטבח, עם חיוך, לא סתם. חציל ברסק עם בצל ושום בסיר אחד. תערובת ריחנית וירוקה לפשטידה בסיר אחר. תצנני את התערובת של הפשטידה, תערבבי עם קמח וביצים, ותכניסי לתבנית.
כך תדעי שאת עדיין בדרך (איך אמר צדי? זה ליד): הפשטידה יצאה קרש. אפשר לאטום איתה חורים בקירות. החציל ברסק יצא תפל לאללה.
כך תדעי שאת מחלימה: ההתלהבות תחזור אלייך פתאום, ברגעים מסויימים. את רוצה לרקוד, רוצה לשיר. את רוצה להיות דפנה ארמוני רק בלי העלילה הטרגית של השיר שלה. את אומרת יאללה יאללה, אז לא יצא טעים מה שהכנתי. מחר נעשה טייק אווי. ביג דיל.
כך תדעי שאת עוד לא שם: עוד אין ריכוז מספיק לקרוא ספר. קשה לך לקבל החלטות. את מתעוררת בבוקר ולא רוצה לצאת מהמיטה. הגוף עדיין כואב, בעיקר כשקר. קשה לכתוב עבודות ללימודים. קשה להשוות מאמרים על מתודיקה בהוראת המקרא. קשה לקום בבוקר, לפקוח ת'עיניים, כמו שרון ליפשיץ, רק בלי העלילה הטרגית של השיר שלה.
כך תדעי שאת מחלימה: השיחות כבר לא נסובות רק סביב הסרטן. פתאום מדברים על דברים אחרים, כמו סרטים, ומוזיקה, והחתונה של החברה הכי טובה שלך. את מפסיקה לכעוס על כל העולם ואשתו.
כך תדעי שאת עוד לא שם: ועדה רפואית בביטוח לאומי שנותנת לך 100% נכות למשך שנה. הווסת עוד לא חזרה. הראש עדיין קרחת נוצצת. על הזיכרון בטלפון הנייד יש לך את כל הרופאים והאחיות שטיפלו בך באיכילוב בחצי השנה האחרונה. האצבעות ברגליים עוד לא ממש מורגשות.
כך תדעי שאת מחלימה: הציפורניים חזרו לגדול. האודם חזר ללחיים. רופאים חתיכים בוועדה רפואית עושים לך את זה.
כך תדעי שאת עוד לא שם: מיום ראשון הקרוב - הקרנות. עד תחילת אפריל. כל יום אחת. דקה וחצי של טיגון רדיואקטיבי עמוק. פחד אלוהים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
