יוצאת מארון הקודש

הלילה אני נוסעת לצפון. אני אוהבת לנסוע לצפון, הנופים והשקט והרוגע הכללי תמיד עושים לי טוב. גם הפעם הנסיעה היא לשם השתתפות בריטריט של בודהיזם טיבטי בקיבוץ תובל. אני תמיד מתרגשת לפני ריטריטים. פעם בחודשיים אני נוסעת להשתתף בריטריט שם אני נחה היטב, מחכימה, מטעינה אנרגיות וחוזרת כמו חדשה.

שמתי לב שאני עושה ריטריטים תמיד לפני איזה צומת דרכים שאני נמצאת בחיי, או שלפעמים ההשתתפות בריטריט מסייעת לי להחליט מה לעשות בהמשך. הפעמים האחרונות היו לפני שהתחלתי עם הכימותרפיה ואחר כך בסיום הטיפולים. הלילה אני נוסעת, ימים ספורים לפני שאני עוברת דירה.

לעבור דירה זה תמיד משמח. הדירה שבחרתי לגור בה נמצאת ביפו, דירה יפה שאני אשתדל כמה שיותר להפוך אותה לבית. סיימתי לארוז כבר 90% מהדברים שאני לוקחת עמי, זרקתי לא מעט דברים שאגרתי בשנים האחרונות וכן בגדים ישנים ונעליים, ועשיתי סדר בחלק מהדברים. תמיד יש את הקטע שלפני שמסיימים לארוז הכל, שכבר אין יותר סבלנות, ופשוט מכניסים הכל לארגז קרטון וכותבים עליו, בטוש עבה, "ספרים, מגזינים, נעלי ספורט, תמונות ושמפו". כבר אין כוח למיין. את המיון אני כבר אעשה בבית החדש, ביום שלישי הבא.

אני מחכה לעבור דירה כבר הרבה זמן. תיכננתי לעשות זאת כבר לפני שנה, אבל אז הסרטן הגיע והתוכניות נדחו. הרבה דברים קורים לי בשבועות האחרונים - סיימתי עוד שנה אקדמית, אני עוברת דירה, סיימתי טיפול פסיכולוגי, סיימתי את סדרת המפגשים של קבוצת התמיכה ב"אחת מתשע", ואני מתחילה להתארגן על סידורים לטיול של שבועיים באירופה - מתנה לעצמי, לכבוד יום הולדתי ה-32 שקרב בצעדי ענק. או בשלוש מלים אחרות: רק דברים טובים. או בשתי מלים: איזה כיף!.

השבוע הייתי בעוד ביקורת באיכילוב - הכל בסדר, טוב, תקין. אילו מלים מתוקות לתאר את הבריאות שלי. השיער צומח וכבר אפשר לשחק איתו קצת; המוח עדיין זוחל, אבל גם זה זמני; התחלתי לתכנן אסטרטגיה לקראת לימודים לתואר שני באוסטריה; ואפילו הצלחתי לקרוא שני ספרים (וו-הו!) - "סטון בוץ' בלוז" (הספר הכי עצוב שקראתי בחיי) ו"בית הספר ליופי בקאבול", שעל שניהם אני ממליצה מאוד.

רק בריאות!