יוצאת מארון הקודש

בשבוע שעבר הלכנו לראות את "הר ברוקבק". הביקורות שיבחו והיללו, סיפרו שצריך להביא טישו. נמנעתי מספויילרים כל השבוע האחרון (אבל אחד בתור של הכרטיסים הרס לי כשסיכם את עלילת הסרט במשפט וחצי), וסחבתי את האיש שלי להקרנה לילית בתל אביב, למרות מחאותיו החוזרות ונשנות שזה סרט בנות, ולא באמת מערבון.

שעתיים של סרט, ארוז היטב, אסתטי ומרגש, השחקנים נפלאים, הנופים מהממים והעלילה מרתקת (התסריט מאוד נצמד לסיפור הקצר של אני פרו, "סיפורי ויומינג"). זה סרט טוב, מאופק. לא תמצאו שם הצהרות חוצות מגדר וזהות מינית. סיפור יפה, נוגע ללב. מרגש. הגירסה הקווירית של אנג לי ל"הגשרים במחוז מדיסון", פחות או יותר. אהבה לא ממומשת בין שני ברואים. במקרה הזה מדובר בשני פייגעלעך שיכולים בקלות לעשות פרסומת למרלבורו. ובמילים אחרות: לכו לראות. הוא לא פשוט לצפייה, לפעמים האיטיות שלו מתסכלת, המיתוסים לא נשברים, זה לא הקטע של הסרט, שבשורה התחתונה מגיש פה סיפור אהבה יפהפה בין שני גברים חתיכים הורסים, שלא מדברים הרבה, אבל המחוות הפיזיות שלהם אומרות הכל, בין אם זה מבט, או נשיקה.

אחרי שהגענו הביתה, האיש שלי נכנס ישר לאינטרנט לבדוק מה חושבים על הסרט (הרגל מוצלח, האמת, לקרוא ביקורות אחרי צפייה בסרט, ולא לפני - שאני שמחה מאוד שהקניתי לו). הוא, לא פחות ממני, התבאס מהטוקבקים החשוכים. "איכס הומואים", כתב אחד. "לא מוציא 35 שקל בשביל לראות בחורים מזדיינים", כתב אחר. "תראי, אלה", אמר לי, "אנשים עדיין לא אוהבים הומואים".

כמעט והעפתי עליו את המגפיים שלי. "מפגר!", צעקתי, "זה בגללך! אתה עם השטויות ההומופוביות שלך שפיזרת בתורה".

הוא שתק לרגעים ארוכים והמשיך לגלול את העמודים באתרים. "כן, אני אשם", אמר חרישית. "אבל מה אני אעשה, פעם הייתי יותר גרוע מביבי. היה חשוב לי שהיהודים יגדלו ויתעצמו, הדמוגרפיה היתה חשובה פעם, מה לעשות". זה שהוא היה גרוע פעם יותר מביבי, זה נכון מאוד. בגלל זה הוא הפיק פנינים תנ"כיות כמו "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, תועבה היא" (ויקרא יח, כב) ו"ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ, יג).

זה בגלל הפרו ורבו. לא היו מספיק ילדים יהודים מתולתלים באזור, אז היו איסורים שונים. האיש שהביא לכם את "הקם להורגך השכם להורגו" שהכניס רובד פרנואידי בהוויה היהודית (ויש הסוברים שזו הסיבה שבתעשייה הצבאית/אווירית עד היום מתחילים לעבוד בשש בבוקר, רק מהפחד שהאויבים לא יתעוררו מוקדם יותר מהישראלים), הביא לכם שלל איסורים שאינם רלוונטים היום, אבל כמה נוח לשמר ולהנציח דווקא את עניין ההומואים. כי לא זכור לי שסוקלים אנשים בשער העיר בגלל שהם מחללים את השבת. כמה קל לשכוח שכתוב לא לשקר, ולא לגנוב. ושאסור לעשוק רעך ולא לגזול ולא להלין פעולת שכיר, ולא תעשו עוול ולא תלכו רכיל ולא תשנאו את אחיכם. ועוד ועוד איסורים, כהנה וכהנה.

אבל את האיסור על משכב זכר - זוכרים גם זוכרים, ובשם האיסור מכים הומואים עד זוב דם או עילפון, רוצחים אותם, שורפים אותם , מפלים אותם, מצביעים עליהם ברחוב, מוקיעים אותם מהחברה, מכנים אותם בשמות גנאי, נגעלים מהם. כאילו על זה יקום או יפול העולם. מותר לגנוב, לשקר, לעשוק עניים, להלין שכר. זה בסדר, אה? אבל הומואים? טפו! זה אסור. יש בעיה דמוגרפית בוערת. תשאלו את ביבי, ::הוא מבין באיומים::.

אנשים נוטים, בעיקר באחרונה, להשתמש במושג טכנוקרטים. גם אני משתמשת במושג הזה, אבל בתכיפות מאוד נדירה. קורה, לעתים, שאנשים משתמשים במילה מסויימת, ולא בודקים אם היא הכי מתאימה למשפט, או לרעיון אותו מציגים.

הז'רגון היומיומי כל כך גמיש, ומשתנה באופן תכוף, מילים חדשות נכנסות ללקסיקון שלנו, מילים אחרות עפות במהירות (במגזין "עלמה" יש מדור בגיליון האחרון העוסק במילים שאסור ומותר לומר בפרהסיה). התקשורת יוצרת פה ושם מילים חדשות בשביל הקטע, פוליטיקאים משתמשים במילים בלי לבדוק במאה אחוז אם יש להן גב ממשי.

אני רק עושה פה שרות, ומזמינה אתכם, מפעם לפעם, ::לבדוק מה עומד מאחורי מושגים אלה או אחרים::, לפי שיורים אותם מהפה (או מהמקלדת) ומשתמשים בהם באופן קלוקל. ויוה לה גוגל.

1. אמש, בעשר בלילה, הייתי במונית בחזרה הביתה. פתאום במכשיר הקשר של נהג המונית, מישהו עלה (אני מניחה שמדובר במישהו בתחנת המוניות שצפה במשחק) ואמר: "בחורה ערומה קפצה למגרש!" מיד התחילה שיחה משעשעת במיוחד בקשר. "מה בחורה ערומה?", שאל השני. "שווה?" שאל אחר. "כן, שווה", ענה לו הראשון. פתאום נהג שלישי אמר "ערבייה? מסכנין?". השני אמר "מה פתאום, היו רוצחים אותה על זה". השלישי אמר: "וואלה". השני אמר: "חחחחח, משוגעת".

2. אחר כך, כשהגעתי הביתה, קראתי: ת"א: נעצרה אישה שרצה בלבוש תחתון במשחק בבלומפילד. שוטרי משטרת מרחב יפתח עצרו צעירה בת 30 מתל אביב שבמהלך משחק הכדורגל באיצטדיון בלומפילד, בין מכבי תל אביב לבני סכנין, קפצה לתוך המגרש ורצה כשהיא לובשת חזיה וחצאית בלבד. הרקע לאירוע, מחאה של איגוד היוצרים והמפרסמים נגד חברת הכבלים "הוט" על אי תשלום תמלוגים. האישה הועברה להמשך חקירה (מתוך מבזק בויינט, אמש).