יוצאת מארון הקודש

כלא את שכנתו בת ה-34 במשך עשרה ימים בדירתו, התעלל בה, אנס אותה. היא הגישה תלונה במשטרה. כאשר ביקשה לשוב לביתה, ::איים עליה החשוד כי יפגע בה וישפוך עליה חומצה::.

"על פניו מדובר במקרה קשה של אונס, אך בשלב זה הטענות נבדקות", אמר רפ"ק פאלח. "אם הטענות נכונות, אזי מדובר בבחור שלא בחל בשום אמצעי בכדי לבצע את זממו".

בסוף השבוע האחרון הייתי די מנותקת מכל מה שקרה בארץ. רק ביום שישי אחר הצהריים שמעתי על בריחתו של האנס המנוול בני סלע. ההיסטריה, אוה ההיסטריה. נשים התסובבו בקבוצות בתל אביב, מהדורות החדשות ראיינו כל נערה ובחורה שניאותה לספר כמה היא מפחדת מבני סלע האיום. כאילו הוא האנס היחיד שמסתובב בתוכנו. כאילו רק הוא היחיד שעלינו להיזהר מפניו.

לא שאני מפחיתה לרגע מהעובדה המצמררת שהוא עדיין חופשי. אם יעברו עוד ימים רבים, הוא יהיה שאנן ויעשה טעות ואז ייתפס. או שלא. אי אפשר לדעת. הפחד המשתק שגרמה בריחתו היא לגיטימית ובת תוקף לגמרי, אין לי ויכוח על כך. ואולם, הלו, קצת פרופורציות. מעשיו האכזריים, אי יכולתו לעבור טיפול-שיקום (על פי פסיכיאטר אחד ששמעתי מדבר בטלוויזיה בסוף השבוע) היא רק אחת מהצרות מיני רבות שאופפות את קיומנו, הנשים, בעולם המטורף הזה, שממשיך להנציח השתקה של נפגעות וניצולות אונס ותקיפות מיניות ברמות אחרות, קשות אף הן. בנשימה אחת מצטערים עם חוויתה הקשה של הנאנסת תוך שימו ש"אבל" המוכר והטוב. אבל למה הסתובבת לבד, אבל למה נתת לו לבוא אלייך הביתה, אבל למה לבשת את החצאית הקצרה הזו.

ואני פה רק בשביל להזכיר שיש עוד מאות ואלפי אנסים שמסתובבים בתוכנו. ואני גם פה בשביל להזכיר ש-85% ממקרי האונס לנאנסת יש היכרות מוקדמת עם האנס. הוא יכול להיות החבר או הבעל, הבוס, או הקולגה, המרצה, הרופא, הידיד, השכן, ההוא שאת פוגשת לפעמים במכולת, זה שמוביל לך את הדירה, הפקיד מהבנק או החמוד ההוא שפגשת בפאב. זה גם יכול להיות אבא שלך, או אחיך הגדול, הדוד שלך, או אביך החורג. זה יכול להיות גם הסבא שלך. אחת/ד מכל שבע/ה י לדות/ים היא/הוא נפגע/ת של גילוי עריות. 1 מכל 8-9 מקרי אונס מתרחשים בין נפגעת למישהו שיש לנאנסת היכרות מוקדמת עם האנס.

בני סלע נכנס לסטטיסטיקה האיומה של ה-15%, המקרה הלכאורה קלאסי של האנס. זה שאורב לך בחדר המדרגות, סוחב אותך לאיזה מקלט מסריח, מכה אותך, מתעלל בגופך אז אונס אותך. המקרה הקלאסי, לכאורה, כי הוא באמת רק לכאורה. המקרה הקלאסי האמיתי הוא שאת מכירה את האנס שלך, ולפעמים האלם וההלם מגיעים דווקא מהמקום הזה, ההפתעה המוחלטת, שדווקא ההוא מהלימודים אונס אותך בחדר שלך, במיטה שלך, כשאתם לומדים יחד למבחן סמסטר, או מכינים יחד עבודה. או החבר שלך, זה שאת אתו כבר שנתיים שלוש, שיום אחד אונס אותך על השטיח בחדר השינה, מכוון לגופך נשק, ואחר כך מדליק טלוויזיה או משחק בפלייסטיישן כאילו דבר לא קרה.או הבנזוג שלך, אתו את חולקת חיים, שכל לילה אונס אותך, ואת בשקט בשקט, עוצמת עיניים ורק מחכה שהזוועה תיגמר.

כולי תקווה שיתפסו את בני סלע במהרה, ושיכניסו אותו לצינוק עד לסיום ריצוי עונשו. אני בעד שיקבל עוד כמה שנים טובות על הבריחה המתוקשרת שלו בסוף השבוע, וכולי גם תקווה שאנסים נוספים ייתפסו וייכלאו ויעברו טיפול חינוכי-שיקומי. שהמקרים הקשים יעברו סירוס כימי. שהמדינה תחייב את כל האנסים והפדופילים להיות רשומים במאגר, ושכפדופיל מוכר או אנס מורשע יעבור לגור בדירה מעליכם, תקבלו על כך הודעה.

יש דרכים רבות ומגוונות לטיפול בעברייני ופושעי מין. יש דרכי מניעה, כמו תוכנית חינוכית-לימודים כבר בבתי הספר היסודיים ועד לסדנאות בתיכונים ובאקדמיה. אני בעד להכניס למערכת החינוך תכנים שיעסקו באופן הכי ברור בכל התחום של אלימות - מינית, נפשית, פיזית ומילולית. אבל גם זה לא מספיק. צריך ניעור חזק בד בבד במשטרה ובפרקליטות, להילחם בתפישות שגויות ולא לוותר ולסגור תיקים "מחוסר עניי לציבור" רק כי בתי המשפט קורסים תחת נטל כבד. מדובר בעצם בהיערכות ברמה לאומית, מה שמצריך תקציבים - אבל קודם כל נכונות. והנכונות הזו צריכה להתחיל עם הכרזה שמכירה בבעיה של אלימות כבעיה לאומית והעברת משאבים לתיקון העיוותים רבי השנים.

בני סלע הוא רק חתיכה אחת קטנה בפאזל של אלפי חלקים. כן, צריך להיזהר ממנו. אבל כמוהו, מסתובבים ברגע זה ממש אנסים נוספים. ואסור לשכוח את זה אפילו לרגע.

ב-25 בנובמבר (אתמול, יום שבת) צויין יום למאבק באלימות כלפי נשים. משום מה חשבתי שזה היום, ולא ידעתי מבעוד מועד על ההפגנה שהיתה אמש בתל אביב. הייתי בטוחה שההפגנה תתקיים הערב.

השנה מציינים את המאבק לאורך 16 יום. יום על כל שנה מאז שמציינים את ה-25 בנובמבר כיום לציון המאבק.

על חוויות מההפגנה שמעתי מחברות ללימודים שהיו שם. יס"מניקים פיזרו באלימות את הפגנת הנשים ליד קולנוע מקסים בסמוך לדיזינגוף סנטר עקב התקהלות שהפריעה לתנועת כלי הרכב במקום. היו מכות ואלות בגוף ועצרו כמה.

זה מעניין. כי בהפגנה - כך סיפרו לי - היה כעס כלפי המשטרה שלא עושה די בכל הקשור לאלימות כלפי נשים. אז הנה, עשו. הצטרפו למעגל האלימות תוך הנפה וחביטה של אלות.

שליש מהנשים בעולם הן נפגעות של אלימות. ד"ר נעמי יוספסברג, המרצה שלי בקורס "זכויות אדם" בסמינר הקיבוצים, דיברה עמנו היום על האלימות הזו. שליש מהנשים בעולם הן נפגעות אלימות. יש חברות בעולם ש-90% מהנשים הן נפגעות אלימות. למשל ברואנדה, שם נשים נאנסות ומוכות יום יום. בקונגו גם, אותו סיפור. לפני שנה התגלה שחיילים של האו"ם אנסו באופן שיטתי נשים בקונגו. גם מילת נשים שנעשית במדינות אפריקה, אסיה וגם אצלנו בישראל - היא אלימות לשמה.

אלימות מחולקת לחמישה סוגים: אלימות פיזית, אלימות מינית, אלימות נפשית, אלימות כלכלית ואלימות מילולית. ד"ר יוספסברג סיפרה לנו היום שלפני כמה זמן עשו סקר בישראל, ו-60% מהנסקרים אמרו שגבר שמקלל את אשתו ומשפיל אותה הוא לא נחשב לטיפוס אלים. העובדה הזו, מעבר להיותה מצמררת, מצביעה על בעיה עמוקה של תפישות שגויות לגבי מהי אלימות.

כבר שנתיים וחצי שנאי מקדישה כאן פוסטים רבים שעוסקים ::באלימות כלפי נשים::. קבוצת הנשים הפגיעה במיוחד היא הנשים שנסחרות. הן כבר לא נחשבות לאדם, כי אם לחפץ שעובר מיד ליד, וגם על נשים שעוסקות בזנות בכפייה ונשים שנסחרות למטרות מין, עסקתי לא פעם.

בשבועיים הקרובים שבהם יצויין המאבק נגד אלימות כלפי נשים, כדאי לנו לעצור רגע ולבדוק את מדדי האלימות שמפעפעים בתוכנו. אלימות היא גם בקללה, במלה מעליבה ופוגעת. בנגיעה לא רצויה, בשליטה באמצעות כסף (לא מעט גברים מתקפדים ככספומט אנושי ומקציבים כסף לבנות הזוג שלהן, תוך שליטה בכל רבע אגורה שהיא מוציאה). אלימות היא לא רק המקרים המובהקים והקיצוניים של מכות, רצח, מילת נשים ואונס. אלימות היא גם בלשבור סרוויסים, לטרוק דלתות, לסנן כוסאמו כשהאוטובוס בורח, להגיד למישהו שהוא אידיוט או לעצבן בכוונה את השותף שלך לדירה. אלימות היא כל פעולה שפוגעת בנו או באחר. וגם כשאנחנו פוגעים במישהו אחר, אנחנו בסופו של יום פוגעים בעצם בעצמנו.