יוצאת מארון הקודש

(יורי טומבק מהישוב נוקדים רצח את אשתו)

נו, זה מסביר הכל, לא?

זעמו גבר עליו, אז הוא רצח אותה. במו ידיו רצח אותה.

לא שיש אופציות אחרות. אי אפשר לעזוב את הבית, להיפרד, להתגרש.

ובכלל הוא רק חשד בה. מעניין מה הוא היה עושה אם היה תופס אותה על חם.

אולי היה רוצח אותה פעמיים, כי אז בטח היה ממש ממש זועם.

למדיום התקשורתי יש קטע כזה להכתיר כל מיני כוכבים סוג ז', לכתוב עליהם כמה ימים או שבועות, לזיין את השכל בתיבול כאילו-מגניב-כזה-איזה-דאחקות-הבאנו-אותה-בפולו-אפ-אתה-חייב-להיכנס!1! ולתת סמי-תחושה שזה גם חשוב שכולנו נדע. ובתכל'ס, מדוב ברכילות גרידא, לא יותר, אבל יש עורך שאומר שחייבים להעלות אייטמים באופן קבוע כדי למשוך כמה שיותר גולשים שייחשפו לכמה שיותר פרסומות משעממות.

אז הנה, מרי חיכתה לארי. איזה שיחוק, לא?

העלאק עיתונאים, שמנופפים ב"זכות הציבור לדעת", כאילו מדובר כאן במינימום ריאליטיגייט, מדווחים שהזוג המשעמם עד כדי הקאה, שנוצר בתוכנית ריאליטי מפגרת לחלוטין (שלא ברור לי איך עד כה לא פרסמו דיסקליימר פלוס אזהרה לגבי השלכות שליליות לאינטלגנציה של הצופים) נצפה מתחבק, מתגפף, מאוהב ועושה גוד טיים, כיאה וכנאה.

ויש עוד קטע בכל השטות הזו של פולואפים על כוכבי אינסטנט טלוויזיוניים, שהעיתונאים, לכאורה, לכאורה, נורא רוצים לראות זוגות יחד, אבל שלוש דקות אחרי שנצפו אותם זוגות מגיעים לאיזו השקה, כבר בוחשים בקלחת ומצפים לפרידה.

אפשר לראות א זה בווליום חזק יותר בעיתונות הסלבז הצהובה באירופה ובארצות הברית. העיתונאים שם אוהבים לחתן ולזווג זוגות, וממהרים לבדוק מתי זה נואף עם זו, למרוח תמונות מפוקסלות על השערים ולצקצק "הפרידה בקרוב?".

ואני אומרת, אולי די? זה באמת לא מעניין. באמת באמת שלא.

גם במשביר לצרכן מוכרים פרוות, כך כתב שלומי דונר בויינט.

ומה עם נעליים? לא מוכרים? ולא רק במשביר, כאילו מה הקטע?

אז אם אנונימוס רוצים להחרים עכשיו גם את המשביר, SO BE IT.

אבל ברצינות עכשיו: פרוות לא, נעליי עור כן? ומה לגבי ג'קטים מעור?

ומה בעניין חגורות עור? והצמידים מעור שמוכרים בשוק או בדוכנים ברחוב?

וספות עור? שנחרים את היצרנים? את היבואנים?

כלומר, אני לא בעניין של החרמות, אבל אצלי לבית לא נכנסים כל מוצרי העור, פרווה ושות'.

אבל מכאן ועד החרמות, נראה לי קצת מוגזם. פשוט לא לקנות. זהו.