יוצאת מארון הקודש

קיבלתי מקודם לינק ::לעמוד של שלי יחימוביץ'::. קראתי ואני מעבירה הלאה.

אני ממליצה גם לכן לקרוא את ::האמנה::

ואם אין לכן זמן לגלוש, להלן הדברים - חשוב לקרוא ולתמוך (אפשר לחתום בתחתית העמוד).

האמנה

-עלות טיפול בילדים (גן, מטפלת, מעון, פעוטון, צהרונית) היא 40%-55% ממשכורת ממוצעת של אשה במשרה מלאה. זה לא הגיוני.
-400 אלף נשים לא יוצאות לעבוד מחוץ לבית כי זה לא משתלם להן. ממילא 60% מהן מרוויחות פחות מ-2800 שקלים. פחות מעלות מטפלת. וגם כשהן מרוויחות יפה זה עדיין לא תמיד שווה את מלחמת ההתשה.
-רוב הנשים העובדות סובלות מרגשי אשם כלפי ילדיהן, כאילו הן נדרשות להקריב את ילדיהן על מזבח העבודה. אתן לא אשמות. השיטה אשמה.

 אנחנו נעזור לכן להיחלץ מהטרינינג ולצאת לעבודה ונהפוך את זה למשתלם  עבורכן.

• יאכף בתקיפות ותוך הטלת סנקציות חוק שכר שווה לנשים ולגברים.
• נתגמל ונתמרץ מפעלים שיצרו אקלים נוח לעבודת נשים (מעונות במקומות עבודה, תנאים לנשים מיניקות.)
• נחוקק חוק לעידוד העסקת נשים.
• ננהיג יום חינוך ארוך ונחזיר את מפעל ההזנה לכל.
• חוק חינוך חינם מגיל שלוש.
• רפורמה הדרגתית בחינוך לגילאי חצי שנה עד שלוש: בשלב הראשון יוזלו ב-30% מחירי הפעוטונים. עלות מעון עד השעה חמש, לשכר הגבוה ביותר, לא תעלה על 1250 שקלים בחודש, ותרד ככל שמשכורת האם יורדת, עד לתשלום אפס.  המדינה תשלם את הסיבסוד ישירות לגן גם אם מדובר בגן פרטי.
• חד הוריות: לא נפגע לכן בקצבה גם אם תצאו לעבוד, גם אם יש לכן חבר שישן אצלכן, וגם אם יש בבעלותכן מכונית מצ'וקמקת.
• נעגן בחוקי העבודה במקומות שבהם הדבר אפשרי - הכרה בשעות עבודה מהבית כחלק מהמשרה או כשעות נוספות.
• לא יקבעו ישיבות בשעת ערב מאוחרת בלי להודיע על כך יום קודם לפחות.
• נילחם בהעסקה פוגענית. לא יעמדו שלא לצורך זבניות וקופאיות.
• מאבק למען העסקה ישירה ונגד העסקה באמצעות קבלנים וחברות כוח אדם.
• יועלה שכר המינימום לאלף דולאר.
• נמנע פיטורין ונדאג לשכרן של עובדות "צווארון ורוד": מורות, אחיות, עובדות סוציאליות – נשים משכילות שמשתכרות שכר מביש.
• תוארך חופשת הלידה לארבעה עשר שבועות, על פי אמנות בינלאומיות.
• ארבעה חודשים מתום חופשת הלידה לא תועסק העובדת במשמרות או בעבודת לילה אלא אם תרצה בכך.
• יאסר בחוק אי קידום תעסוקתי ומקצועי בגלל הריון ולידה.

אז היו כמה תגובות, וכמה מיילים, ולא מעט בחורות נתנו לינק בפורומים ברשת, והיו כמה הפניות בבלוגים - ובסך הכל על פניו הכל נראה סבבה. אבל זה לא מספיק.

תראו, אם נהיה פחות מ-50 נשים בצעדה, אני לא צריכה לטרטר את עצמי למשטרה בשביל אישורים וכל הביורוקרטיה הזו. אני מקווה שיש יותר מ-50 נשים שמעוניינות להגיע, אבל זה לא פשוט לארגן צעדה במגבלות הרשת.

בבקשה - אם אתן מתכוונות להגיע, בבקשה לומר לי. עדיף כאן, בתגובות, או באמצעות הדואר האלקטרוני. המומנטום עלול להתמוסס וחבל.

דבר שני: הובא לידיעתי שהמסלול הארוך ששרטטתי לי (נעזרתי במפה, אני לא שולטת לגמרי בכל הרחובות בתל אביב, מה גם שהתעמקות ארוכה במפה של תל אביב הראתה לי שורב מוחץ של הרחובות קרויים על שם גברים, אז זה קצת ביאס לי ת'תחת) לא אפקטיבי במיוחד, ולכן מישהי מקסימה הציעה חלופה: להתאסף בגן מאיר בקינג ג'ורג', להמשיך לאלנבי, לעלות ברוטשילד, משם להגיע להבימה, אבן גבירול ולסיים בכיכר רבין.

תגידו לי מה דעתכן על הרעיון למסלול הזה, ואנחנו חייבות להחליט כי כאמור, המשטרה מחכה לי לחתימה על כל מיני מסמכים והתחייבויות.

דבר שלישי: אני מציעה שנבוא לצעדה לבושות בחולצות/פריטי לבוש אחרים בצבע ורוד ואדום. ורוד, כאקט של תמיכה בארגון "אחת מתשע" ובכל הפעילות העניפה בארץ ובעולם למען נשים הלוקות בסרטן השד. אדום, כי זה צבע של פועלות.

דבר רביעי: הכינו מבעוד מועד שלטים. אפשר לקנות בריסטולים ולכתוב עליהן מה שאתן רוצות, ולהשתמש בצבעי גואש. אפשר גם להכין כרזות קטנות שיילתו על החולצות מקדימה/מאחורה (::לפי הרעיון הזה::) ותודה לאשליה מהתגובה בפוסט הקודם על הלינק.

מחכה לשמוע מכן, אפשר גם להגיב בתיבת המסרים כאן משמאל.

תודה ולילה טוב,

א.

שאלו אותי למה דווקא צעדה, למה לא רק הפגנה באיזו רחבה מרכזית, עם שלטים ונואמות.

הרעיון של הצעדה לא בא לי סתם ככה. צעדות של פעילי/ות לזכויות הן חלק בלתי נפרד מתרבות המחאה בדמוקרטיה. אנחנו כאן, אנחנו רוצות להשמיע, אנחנו רוצות למחות. צעדה זה משהו עם אימפקט גדול יותר, הרבה נשים וגברים נפגוש בדרך, ולכו תדעו, אולי חלק מהם/ן יצטרפו אלינו תוך כדי.

לפני שנתיים וקצת ביקרתי בלונדון. לילה אחד, אני חושבת שהשעה היתה קצת לפני חצות, קבוצות ענקיות של נשים עברו לידי. היו שם המון נשים, אני מדברת על אלפים (!) שצעדו במרכז העיר, במסלול מסודר, לבושות בביקיני וחזיות. גם גברים לבשו ביקיני וחזיות, וכולם/ן יחד צעדו לאורך רחובות מרכז לונדון, עם שלטים וקריאות. הם עצרו בקצה המדרכה בשביל לעבור את הכביש כשהיה אור אדום להולכי הרגל, קראו קריאות ובעיקר מדובר היה בצעדה צבעונית ומרגשת.

באחד הצמתים עצרתי שתי בחורות ושאלתי על מה המחאה. "אנחנו דורשות מהממשלה הבריטית שיקצו יותר משאבים למחקר של סרטן השד", אמרו לי. היו לי דמעות בעיניים, המשכתי לצעוד איתן כמה מטרים, מתרגשת מאוד וחושבת בליבי "מתי תהיה סולידריות כזו בישראל?".

אני מאוד מצטערת שלא היתה ברשותי מצלמה באותם רגעים, זה היה מחזה נפלא ומרגש. סרטן השד הוא נושא חשוב מאוד שצריך להעלות למודעות - הן של האזרחים/ות והן של הממשל, כאן ובכל מקום אחר בעולם. ותראו מה זה, הבריטיות האלו, "רק" על נושא סרטן השד הן יצאו לרחובות ומחו, שרו שירים, קראו קריאות כלפי הממשל. וזה היה כל כך מדהים, ומאורגן בקפידה, ובלי תקריות אלימות ובשעה 1 לפנות בוקר לערך הן סיימו את הצעדה שלהן. למחרת לא מצאתי יותר מדי אזכורים בעיתונות, אבל כולם/ן דיברו על זה למחרת ואותי זה ריגש מאוד ונתן לי כוח להמשיך ולהאמין ביכולות שלנו, הנשים, להתארגן יחד ולפעול למען מטרות משותפות חשובות.