שר הבטחון אמר היום כי "הדבר הנורא מכל הוא שממשלת לבנון הפקירה את האוכלוסייה בדרום לבנון לידיו של נסראללה".
אחר כך הוא אמר "בשם כל חברי הכנסת - גם אלו שאינם מוכנים בשעה זו להיות בקונצנזוס למלחמה בטרור - אני רוצה לומר לחיילים: אנו גאים בכם. אתם עושים מלאכתכם בצורה יוצאת מן הכלל. תעבירו את המסר הזה לחבריכם בכל מקום ואתר. בסופו של דבר המערכה שאתם מנהלים, המערכה אותם אתם מבצעים בשם הדמוקרטיה הישראלית ששלחה אתכם, היא זו שתשנה את המציאות באזור".
לבסוף הוא סיכם: "על העולם כולו לדעת - לא בחרנו באופציה הצבאית. על העולם לדעת ולזכור - אין לנו סכסוך טריטוריאלי בגבול הצפוני או הדרומי. ישראל יצאה מעזה ולא נמצאת בלבנון כבר 6 שנים, אבל הטרור לא נח לרגע. זו מלחמה שנכפתה עלינו לאחר שעשינו הכל כדי למנוע אותה. לא נוכל להמשיך במדיניות עצימת העיניים והמוסר הכפול המפרידה בין ריבונות לאחריות".
ישראל יצאה מעזה, ולא נמצאת בלבנון כבר יותר משש שנים. נכון. אין לנו, לכאורה, סכסוך טריטוריאלי. שום מלה על חוות שאבעה. שום מלה על שרצועת עזה הפכה לבית כלא אחד גדול. שום מלה על איך זה קרה, שחיזבאללה התחמש מתחת לאפו של המודיעין ושום קול לא נשמע בשנים הללו. שום מלה על איך זה שגם אם ידעו על התחמשותו של ארגון החיזבאללה, אף אחד לא פצה פיו, כאילו חיכו שירעימו תותחיהם כדי שיוכלו לומר "אמרנו לכם, הם מחרחרי מלחמה, לא אנחנו". הם התחילו, אנחנו רק מכבים שרפות. הם חטפו והתחילו להפציץ את צפון ישראל ללא שום פרובוקציה מצדנו.
אני חושבת שזו שגיאה לחבר בין המערכה בדרום - רצועת עזה והקסאמים הרצחניים - למערכה בצפון - ארגון החיזבאללה שיורה קטיושות שרוצחות ופוצעות אזרחים ישראלים. צריך לטפל בבעיות הקשות של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה ולעשות כל שניתן כדי להחזיר את גלעד שליט הביתה - כאילו אין מערכה צבאית בצפון. ולעשות כל שניתן להחזיר את החיילים החטופים ולנטרל את האיום של החיזבאללה והכאוס ששורר בדרום לבנון ובצפון ישראל - כאילו אין קסאמים ובעיות הומניטריות אכזריות וחייל חטוף ברצועת עזה. אלה צריכות להיות שתי מערכות נפרדות. למזג אותן כאילו היו מערכה כוללת אחת - זו שגיאה. העקרון אולי דומה, אבל ההשלכות המדיניות שונות. בזמן שהתותחים בצפון רועמים, עשרות פלסטינים נהרגים ברצועה.
נכון, עזבנו את הרצועה ואת דרום לבנון. השאלה שצריכה להישאל, לעניות דעתי, היא באיזה מצב הותרנו את רצועת עזה ואת דרום לבנון, ואילו צעדים ננקטו כדי שהנסיגה החד-צדדית לא תתפוצץ לנו בפרצוף. קונדוליזה רייס יכולה להגר לישראל ולחייך למצלמה עם כל הפוליטיקאים הישראלים, ארצות הברית יכולה לחבק את המלחמות העקובות מדם שצה"ל מנהל בשתי המערכות, התקשורת הבינלאומית הפסיקה לספור את ההרוגים האמריקאים בעיראק (ארצות הברית בטח מרוצה שתשומת הלב הוסטה מהמלחמה האווילית בעיראק). תעשיות הנשק ממשיכות לשגשג. הפערים החברתיים מודגשים ביתר שאת בימים של מלחמה. בעלי האמצעים שוכרים חדרים במלון, נוסעים לחו"ל. יש להם כסף לנסוע למרכז הארץ כדי לשהות אצל חברים ובני משפחה.
לעומת זאת, העניים - הזקנים, הסיעודיים, הנכים, 1,500 המפוטרים בצפון, הפרילנסרים והעצמאיים שעבודתם הופסקה (גם במרכז הארץ) - משלמים מחיר כבד, אובדן צלם אדם כפי שזה נראה במהדורות החדשות, ככתב זה או אחר מגיעים לאיזה בית של סיעודי ששוכב במיטה לבדו, כולו ספוג בשתן.
מלחמה לרוב תגרום לכל החרא לצוף מעלה. כל הבעיות החברתיות, חוסר החוסן הכלכלי, הקלות שבה מפוטרים שכירים, מעמדם הדפוק של הפרילנסרים - הכל מוצף. למי שאין כסף - לא יכול לברוח. יש יישובים בצפון שהפכו לערי רפאים. במעלות, לפי מה ששמעתי, לא נותרו משפחות. יישובים שלמים התרוקנו מאדם. בתי עסק קטנים ובינוניים קורסים יום יום. המלחמה הזו עולה מליארדי שקלים.
תמיד אמרו שאחרי מלחמה יש איזה בוסט כלכלי, גאות שכזו. זו פיקציה. מלחמה שמתרחשת בימים עם בעיות חברתיות-כלכליות קשות עלולה לא להצליח להשתקם. כמו היציאה החד צדדית מעזה ומלבנון, גם זה יתפוצץ לנו בפרצוף. אם במשך שלושה שבועות של לחימה בצפון הסוגיות החברתיות-כלכליות הוסטו מתשומת לב, הן יחזרו ברגע שתהיה הפסקת אש או הסכם מדיני זה או אחר - גם אצלנו, גם אצל העזתיים והדרום לבנונים.
איני מצביעת מפלגת העבודה שהתפכחה מהחלום החברתי. אני חושבת שהתפישות היוניות של פרץ הצליחו למנוע אסונות גדולים ורבים יותר בקרב האוכלוסייה הלבנונית. יש לי תחושה שאם היה יושב במשרד הבטחון גנרל אחר, המלחמה היתה קשה יותר, האבידות היו רבות יותר, הפעולה הקרקעית היתה נרחבת יותר ומגיעה מהר יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
