מכובדיי, מכובדותיי,
שמענו היום ואתמול על משבר האמון שלכם בה'.
א' ביקש למסור את המילים הבאות:
לא נטשתי. אני כאן. חי ונושם בקרבתכם/ן. בימי הפינוי של חבל עזה הסתובבתי ביניכם, הקשבתי וראיתי את המראות הקשים. את חילול הקודש בבית הכנסת בניגוד להוראות חז"ל, את הגידופים לעבר הקצינים במסווה של דמוקרטיה וחופש ביטוי. ראיתי את ההתעללות בילדים הרכים שצעקו ובכו, ואת השקרים שהטיחו בכם אלה שקוראים לעצמם נציגיי בארץ ישראל. שמעתי את הדיבורים בשמי, ואת ההכרזות הכאילו מקודשות. האזנתי לדברי הדמגוגיה של חלק מהרבנים. את השקרים גם כן שמעתי.
אם הייתם בודקים היטב בספרי הקודש הייתם יודעים שלא דבריי היו הם, כי אם ביזוי דבריי ועיוות כוונותיי.
זה לא מבחן. אני חוזר: זה לא מבחן. זו המציאות שקלעתם את עצמכם, ומנהיגי המדינה הזו קלעו אתכם לתוכה. נוצלתם במשך ארבעה עשורים ומי סופר כמה ממשלות עברו בשנים אלו, ורובן ככולן השתמשו בכם במניפולציות מכוערות. הם שיקרו לכם, ואתם האמנתם. הם עשו יד אחת במשך שנים ארוכות ואת השטויות שלהם קניתם ושילמתם בחייכם ובחיי אהוביכם. כל העם היהודי שילם.
ואני רוצה גם להזכיר שיש מה שנקרא אחריות אישית. זה דבר שלימדתי את ברואיי מיום היווסדה של האנושות. הבחירה, מאז ומעולם, הייתה ועודנה בידיכם. אני מפציר בכם לחזור ולקרוא את חמשת חומשי התורה, אולי קריאה מדוקדת מעט במקורות בין תוכנית ריאליטי למהדורת חדשות תזכיר לכם מה קורה כאן. אחריות אישית, זה הכל.
כולי תקווה שבחודשים הקרובים תתנתקו מנביאי השקר שמבזים את שמי ומאכילים אתכם לוקשים יומם וליל. חידלו מפרשנויות אישיות לפסוקים ששיננתם בעל-פה. לא זו הדרך בה ביקשתי שתלכו בה.
אני עדיין ממתין לכם בדרך הנכונה. ימים יגידו אם תחזרו אליה, ואליי - באמונה גדולה, באהבה והכי חשוב: עם חמלה.
שבת שלום,
השם
(אתם יכולים לקרוא לי א')
בבלוג זה
בכל הבלוגים
