יש לי כל מיני מחשבות שמתרוצצות להן בראשי המזדקן. ההיסטוריה חוזרת על עצמה כל עוד לא לומדים אותה ומעמיקים לתוך נבכיה. בכלל, תכננתי לכתוב פוסט חגיגי על אושפיזין (בחיים לא תנחשו מי רועי הצאן שהתארחו אצלנו אמש. רמז: הם ממש פופולריים בספר התנ"ך). אבל יש משהו שמאוד מקפיא את דמי בכל פעם שאני מתחברת לרשת, קוראת את החדשות ונעצבת מחדש. גם אם זה שלוש דקות אחרי שסיימתי את ארוחת הבוקר שהגיעה מייד אחרי תפילת שחרית, קפה, סיגריה ומדיטציה מלאת כוונות בגינה שהתחרבשה כי גיליתי מה היונים עשו לי במרפסת עם אור ראשון.
התקשורת - כאן ובכל העולם - מחרחרת מלחמה. הדיווחים הרצופים שמגיעים מ"השטח" היישר לאוזניו ועינייו הדואבות של הציבור יוצרים כאן אפקט פחד היסטרי, חסר תקדים, נורא ואיום, משבית ממש. תאגידי התקשורת - כאן ובכל העולם - לא ממש רוצים שתצאו מהבית ותזעמו. הם מעדיפים שתמשיכו להישאר בבית, על מנת שימישכו לספר לכם כמה רע כאן, לגרום לכם לחסכים עמוקים של פחדים, חששות, דאגות ומה לא. שתמשיכו לשבת מול הטלויזיה ולפחד. ואת הפחד תרצו - אולי - לנטרל עם קניות. כן. זה כל העניין. הרי ידוע שאנשים מאוד אוהבים לפנק את עצמם במוצרים. ימי הולדת, חתונות, דירה חדשה, עבודה חדשה - הכל (ואני לא אגיד קונספירציה, כי קונספירציה טובה היא כזו שלא מודעים לה - וכאן, בעצם, זה כל-כך שקוף. כל-כך שקוף שאפילו קשה לראות) מסתכם בכמה קאצ'ינג הקופה הרושמת תדפוק.
ואין כמו מלחמה, אמיתית שכזו, בשר ודם, עם פצצות מרגמה, קסאמים, מטעני חבלה, שהידים, גנרלים וחיילים בני 18 עם מדים - שתגרום לעלייה משמעותית במספר הקאצ'ינגים של הקופות הרושמות. יש מיתון - נכון שיש מיתון - אבל יש גם פלח אוכלוסייה גדול מאוד שלא מפסיק לקנות דברים. בכל פורטל יש פרסום, בכל עיתון, מגזין, שבועון, תכנית טלויזיה או תכנית רדיו - תגלו פרסומות. אני לא מחדשת כאן דבר. גם בגלי צה"ל מפרסמים את סרסורי מפעל הפיס. מישהו מפיקוד העורף רומז למלחמה - ישר תראו את כל עמישראל ואישתו עומדים בתורים לקופות הקאצ'ינג עם כמויות מזון שיכולות להבירא מדינת עולם שלישי קטנה במזרח אפריקה. שימו לב לעלייה המשמעותית של האנגרי המזון (מגה, ויקטורי, סופר סנטר ושות') במקביל לעלייה באלימות ובמצב הבטחוני. שימו לב לכמות הפרסומות בערוצים המסחריים ובתחנות הרדיו האזוריות. שימו לב מה מספרים לכם במבזקי החדשות ומה מנסים למכור לכם מייד אחריהן.
וכששני ילדים מתים בערב סוכות, וביום החג נהרגת אישה מניסנית, שני חיילים ועוד 22 פלסטינאים בצד השני (לא כולל ה-7 מאתמול) - שימו לב איך מפמפמים לכם כל הנוסנבאומים והיעריים למיניהם. איזה יופי משפחה מוכת שכול מצטלמת בטלויזיה, כל הפרחים שנקטפו להם בפיגועים. הזיכרון העתידי של המשפחות והחברים נלקח. הילדים האלה לא יתחתנו, ולא יסיימו תואר, ולא יילדו ילדים, ולא יטיילו בחו"ל. הם לא ידעו מה יקרה בעונה הבאה של ה"סופרנוס" או "הבית הלבן" ולא יראו את העונה השנייה של "השיר שלנו". הם לא ידעו איך ישמע הדיסק הבא של שלמה ארצי או אהוד בנאי, ולא ידעו מי יזכה בבחירות הקרובות לכנסת. הם לא ידעו אם כהנא צדק, הם לא ידעו מערכת יחסים רומנטית.
הם מתים. הם והם - ישראלים ופלסטינאים גם יחד.
אבל הם לא היחידים. ברגע זה ממש מאושפזים כ-40 ילדים במחלקה האונקולוגית בשניידר. אף אחד לא יכול להסביר לילד בן 3 למה יש לו לוקימיה. בשנה החולפת מאות קיפדו את חייהם בתאונות דרכים - אבל קולם כמעט ולא נשמע בתקשורת. אלפי אנשים מתים מזיהום אוויר מידי שנה - אבל זה לא מצטלם טוב להראות אישה גוססת מריאות מלאות גרורות. יש לערוצים המסחריים עלי תאנה כאילו חברתיים. יש את רינו צרור ומיקי רוזנטל. שבין מסמך אנושי מזעזע למשנהו, הם מוציאים אותנו למקבץ פרסומות - כי אתם יודעים, החרא הזה שהם מספרים לנו מביא לנו דכאון. ואין כמו לקנות ריהוט חדש לבית בשביל להדחיק אותו.
שטייניץ רוצה לצאת למבצע חומת מגן 2 בעזה. זה לא ממש הילדים שלו שיצאו להילחם ולהיהרג שם. אבל אם תבקשו ממנו (או מכל חבר כנסת מיליטנט עם רצח בעיניים) לתמוך בקידום הצעת חוק שתגביל את את כמות הכימיקלים ששופכים כל מיני מפעלים מזהמים ברחבי הארץ - רוב הסיכויים שהוא ושכמותו יבקשו לבדוק את העניין ולחזור אליכם.
אין לי פואנטה הפעם. אבל תשמעו - זה לא יכול להמשיך ככה. כבו את הטלויזיה וצאו לרחוב. תצאו כבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
