זהו...לקחתי את התפקיד..
פה אין תחנת יציאה אחרי שבועיים...
אם אני רוצה לצאת זה על רפואי....
אין להתחרט...
ואני כמעט בטוחה שאני רוצה להתחרט ולעשות יומיות
רק כדי לראות אותו כשהוא חוזר מהצבא, לא לפספס שניה איתו...
הוא הצליח לאלף את הלביאה שהייתי...
או מפלצת יותר נכון
ולפעמים אני שמחה שהוא עשה את זה...
אבל לפעמים אני צריכה להיות סוערת....
אני מניחה שאני יותר שמחה..
כי יש לי אותו, אני לא שלווה ורגועה, יש לי המון על הראש
אני לביאה....
אני לביאה מאולפת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: