אתמול- יום ראשון כא' ניסן ה-24.4.2011 זה נגמר
סבא שלי- יצחק ששון הלך לעולמו
גאד- עד עכשיו לא בכיתי כמעט
רק כשראיתי את אמא שלי בוכה...כי הוא אבא שלה.
אבל עכשיו אני יושבת לבד בחדר וחושבת על דברים ופתאום זה יוצא.
לא היה לי זמן בכלל להיות לבד ולחשוב על זה.
ועד עכשיו עוד הייתי בהלם.
והייתי בטוחה שאני מוכנה לזה ושאין מה לעשות..אבל פתאום אני קולטת ואני לגמרי בשוק מהעובדה שיש לי רק סבא אחד וסבתא אחת (שייבדו לחיים ארוכים ולבריאות) ואני אוהבת אותם והם הכל בשבילי.
אבל זה עדיין מוזר.
ואמא שלי יתומה, אין לה הורים, ונכון שבגיל 52 זה פחות קשה, אבל...אין לך הורים! איך מתמודדים עם דבר כזה בכלל...?
נכון שסבא שלי לא היה האיש הכי נהדר בעולם, ונכון שהרבה פעמים הוא גרם לנו לתלוש את השיערות והוא באמת היה איש קשה...
אבל הוא הביא לי את אמא שלי, והוא התחתן עם האישה הכי נהדרת בעולם שהיא סבתא שלי (ז"ל)...ואני לא מבינה איך היא התאהבה בו, אבל יכול להיות שהיה בו משהו שרק היא ידעה, שרק היא הכירה שגרם לה לאהוב אותו נורא.
בחודשים האחרונים "בילינו" יותר מדי בבתי חולים בגללו...ואלו היו חודשים נורא קשים לכולנו.
כשהוא שמע שאני הולכת להיות לוחמת הוא אחד היחידים שתמכו בזה מאוד...וזה גרם לי איכשהו לכעוס עליו פחות, כי רוב השנים סבא טוב הוא לא היה.
יש לי ממנו הרבה זכרונות ילדות של סבא שלא מקדיש לי יותר מדי מזמנו אבל תמיד היו לו הרפתקאות לספר, ודברים מיוחדים מכל מיני ארצות כי הוא היה מדריך טיולים, והלימוזינה השחורה שהוא נהג בה הייתה מקור להמון משחקיי ילדות.
הוא אהב אותי, אני יודעת שהוא אהב אותי.
וגם אני אהבתי אותו, ועדיין אוהבת
והייתה לו את הדרך המיוחדת שלו לדאוג לנו ולהיות סבא שתמיד נזכור.
מחר בצהריים הלוויה.
השבעה תיהיה אצלי בבית, לא יהיה לי זמן לעצמי או זמן לחשוב..
נטע- שכרגע לא ממש מצליחה להבין דברים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
פורים 2011
כינוי: