only fools are stisfied

זה הגיע.. ה"אחרי החגים" המפחיד הזה..

ירידת לחץ נוראית אחרי שבועיים מטורפים שאנשים היו נכנסים ויוצאים מפה בקצב בלתי משוער..

פתאום לבד... אף אחד לא פה- ל.ב.ד! לבד בבית, לבד בחדר, לבד בעולם..

חיכיתי שתגיע- שאולי תקשיב לי כמו שהבטחת,

אבל אתה נעלמת- כמו תמיד, כמו כולם..נהנים להכאיב לי- לפצוע אותי,

ואחרי זה זורקים אותי לרפא את הפצעים לבד..

מתלוננים שאני בדיכאון, שאני מרימה ידיים- כשאולי אין לי זכות..

בזמן שהם, הכל כ"כ רגיל אצלם, לא עושים טיפת מאמץ כלשהי כדי להמשיך לחיות..

ואני, מה אני?? ממשיכה להיאחז בציפורניי בקרנות העולם..

נלחמת את מלחמת היומיום- מנהלת קרבות חסרי ישע מול אויבי הייאוש והדיכאון..

מול האויב מס' אחת- המוות.. שהייתי רוצה שיעלם מפה או יקח אותי מכאן למקום אחר

למקום מסתור, שאהיה מוגנת שם. שלא אכאב את חיי, שלא אכאב את עצמי.

דימיתי אותך אהובי על משכבי בלילה, תאוותי אלייך.. גברה תשוקתי לבשרך,

אך ידוע ידעתי כי אתה שקר וכל אשר יקרא שמו גבר אינו אלא תבנית חלום ואשליה ללא מימוש..

אני עדיין פה,

מצפה לימים טובים יותר.

לילה טוב.