טוב אז לא עדכנתי מלא זמן... ואני מרגיש אשמה שמאכלת אותי מבחוץ!
(תיחכומישן!)
אז אתמול נסעתי לתל אביב העיר החמדמדה שאני כה מחבב.
הלכתי להפגש עם ידידי משכבר הימים שהוריו החליטו לפני כ13
שנה לקרוא בשמו רואי. אנשים זכרו. השם אינו רועי! אלא רואי.
עליתי בתחנה על האוטובוס הירוק שמעל השמשה מתנסא בכבוד
המספר 480. ביקשתי מהנהג כרטיס "הלוך חזור" הוא נתן ניקב
ומאז ועד הירידה לא ניהלנו יותר שיחות נפש.
הנסיעה הייתה כה משעממת חוץ מה"שיחה" עם נוע.
ולבסוף אחרי כ 45 דקות לערך ירדתי בריא ושלם (מקווץ עצמות)
לתחנה, ולאוויר המטונף והיפה של תל אביב.
הגעתי לרואי לאחר 30 דקות נסיעה.
היה כיף ביותר. עלינו לחממה ה(מ)טורפת שלו. (למי שאינו יודע (כולכם) רואי מגדל צמחים טורפים)
החממה הייתה מלאה בשטילים וזרעים של צמחים שמכילים נוזלי עיכול רצחניים.
אחלנו ארוחת ערב נחמדת ומסביעה שכינחתי עם "וואו כמה אכלתי" וב"תודה נטלי" וניגשנו ליראות מעט טלוויזיה. היה משעשע וחביב ולבסוף מתישהו בסביבות 3 נירדמנו.
את הבוקר קרא לנו השעון הפוץ! של *שחר* שאמור להעיר אותו (וכנראה את כל שאר יושבי הבית)
ב7!!
טוב ב13:30 הלכנו ל"אוטופיה" לפארק הצמחים. היה שם צמחים (מ)טורפים וסחלבים ומלא פיטריות שאם נסניף יצא לנו חומץ תפוחים מהאף! היה חביב וסיימנו ב4. קפצנו אל רואי שוב אחלנו וב5:30 יצאנו לארוחה שניה ב"נאפיס"
היה חביב וטעים. (מסעדה מעולה ומצחיקה)
אחר כך צעדנו כ30 דקות עד ל"קניון הזהב" ושם צעדנו לעבר חנויות כאשר ברצוננו למצוא מישהו שינקב באוזני. ויוסיף לה חור. לבסוף אחרי 15 דקות חיפוש מצאנו איש שהסכים. הוא אמר לי ליספור עד חמש. (הוא ניקב ב3!) ישר הסרתי את עגילי הקודם בכדי שהורי לא ידעו שעשיתי אחד נוסף וכמובן אודיע להם מתישהו פשוט לא עכשיו.
אחרי זה הלכתי לתחנה עליתי על קו 480 המהולל וחזרתי הביתה.
היה סופ"ש חביב ונחמד.
תראו את הסרט: "דרקולה מת ואוהב את זה"
סרט מצחיק ביותר!
אוהב עד התפקעות העיניים מהגב.
"מחומצני (בלונדי) בוי"!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
