על הטכנולוגיה של כתיבת הבלוג התגברנו הודות להסברים הברורים של יגאל.
כמובן שהיו כמה ניסיונות שלא עלו יפה, אבל עם התרגול המצב השתפר.
לא האמנו שבסוף היום הראשון של הקורס נפתח בלוג, אבל זה מה שעשינו.
כאשר נרשמתי לקורס לא התכוונתי לפתוח בלוג אישי אלא בלוג של הספרייה,
כלי מקצועי אינטראקטיבי ותו לא.
ביום הראשון של הקורס פתחנו את הבלוג והייתי צריכה לאלתר על המקום נושא.
מכיוון שהמתבגרים שלי כל הזמן במחשבותיי, פתחתי את הבלוג בשם "אמא של מתבגרים"
לא תיארתי לעצמי שמישהו חוץ מחבריי לקורס יסתכל על הבלוג שלי.
הבלוג שפתחתי היה למטרת תרגול לקורס כדי להתנסות בחומר הנלמד.
אי אפשר לתאר את הפתעתי הרבה כאשר אחרי כמה דקות ראיתי שלפוסט הראשון
האידיוטי שלי הייתה תגובה אוהדת ומעודדת מארטיסט.
לא ידעתי אפילו שאם אני אלחץ על המילה "אתר" ליד השם שלו אגיע לבלוג שלו.
הבחור הנחמד הזה גם הגיב אצל חבריי לקורס ועודד את כולם.
הגעתי לנושא התגובות.
כמובן שאחד השאלות ששאלנו את יגאל היה "מה עושים עם תגובות"
יש בטח כללי נימוס רשת.
ומה עם תגובות מרושעות ומעליבות? - עונים? מתעלמים? מוחקים?
יש לי וידוי – אני אוהבת תגובות!
למזלי רוב התגובות שקיבלתי היו אוהדות, מעודדות ונחמדות
לא ברור לי איך המנגנון הזה עובד.
למה זכיתי להרבה תגובות ואחרות שכותבות הרבה יותר יפה ממני לפחות?
קיבלתי תגובות מאנשים בכל הגילאים.
קיבלתי תגובות הן מהמתבגרים והן מהאמהות שלהם.
הופתעתי מהתגובות הרבות של המתבגרים עצמם.
הייתי בטוחה שבעיקר אמהות יגיבו ודווקא קיבלתי תגובות מקסימות מהמתבגרים.
הגיבו הרבה לפוסטים שחשבתי שיקבלו פחות תגובות ולהיפך.
ממש עולם חדש ובלתי צפוי.
עד כדי כך בלתי צפוי שכאשר קיבלתי את התגובה הראשונה הלועגת לעצם קיומו
של קורס בלוגים נדהמתי. וזה נמשך בבלוג של מרגי.
הרגשתי מותקפת מכל הכיוונים ולא עזר מה שכתבתי התגובות המזלזלות המשיכו.
בסוף נראה לי שהצלחתי להסביר את מטרות הקורס ולמי הוא מיועד.
חלק שכנעתי וחלק לא.
אפילו הארטיסט התערב להגן על כבוד הספרניות המשתתפות בקורס.
זה היה שיעור מעשי ביותר על עולם הבלוגים.
אני הולכת לכתוב פה משהו מאד דידקטי (ובטח מעצבן) לכל משתתפי הדיון על הקורס בלוגים.
בבקשה, בעתיד אל תירו לפני שאתם שואלים מי זה!
לא ידעתם כלום על תוכן ומטרות הקורס, לא ידעתם למי זה מיועד ומה הסיבה להיקף השעות.
אבל למה לברר? הרבה יותר "קול" ישר לתקוף, לזלזל ולפסול את הקורס ומשתתפיו
(לפחות חלק מכם).
אילו באמת הייתם רציניים, הייתם קודם מבררים מה מלמדים בקורס, מי מעביר אותו, מי משתתף בו ולמה.
אם היו לכם שאלות לגבי הרצינות של מי שמעביר את הקורס הייתם יכולים לפנות ליגאל חמיש ישירות
דרך הבלוג שלו ולדון איתו על הנחיצות של קורס כזה.
אבל לא עשיתם את זה וזה אומר הרבה עליכם ועל החברה שלנו.
עכשיו, אחרי שהקורס נגמר והתנסיתי בחיים בבלוגוספירה לטוב ולרע, עליי להחליט לאן פניי מיועדות.
לכתוב או לא לכתוב בלוג?
גם חבריי לקורס מתלבטים באותה שאלה.
יש כל מיני אפשרויות:
1. להמשיך לכתוב בבלוג הזה או להפסיק.
2. לפתוח בלוג חדש מקצועי לספריה בלי הצד האישי.
3. לא לפתוח בלוג בכלל.
4. לפתוח בלוג משותף לכל הספרניות בספריה
מה דעתכם? נכנסתי לחיים שלכם ואתם לשלי אז יש לכם זכות דיבור.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
