עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

עוד שבועיים הקטנטונת בת שנה

הקסם והפלא רק גדלים יחד איתה, העומק והזיק השובב בעיניים, התקשורת שלה עם העולם שסביבה, המתיקות.

במקביל, אני, אמאשל, חווה זעזועים פנימיים שכאלו שמתריעים שהגיע הזמן להפנות מחדש מבט פנימה, מבט החוצה

איפה אני בעולם כיום? לאן הדרך שלי אני מובילה? מה הזהות החדשה שלי? - אמא, אבל לא רק אמא.

אתמול לקחתי לי יום לעצמי,

בשבע בבוקר הפקדתי את האוצר אצל אבא, ונסעתי למדבר, מדבר יהודה,

דוקא הייתי שם לא מזמן, בעין גדי,אבל איתה, ועכשיו זה היה זמן לעצמי.

המקום הזה משמעותי בשבילי, הוא מסמל לי מעברים ושינויים גדולים בחיים שלי ובתוכי,

אפילו ההתעברות עם איילה, קרתה כנראה שם לחופיו של ים המלח.

גם בזמן המדוד שהיה לי הספקתי לעשות טיול ארוך במדבר למקום אהוב עליי ואחר כך לרדת לים

ולפגוש בדיוק בזמן אדם שהוביל אותי למעיין חם מדהים ומבודד מהמולת שאר המטיילים

ככה זה בדרך כלל, כשמדייקים ברצונות מקבלים תשובה מדוייקת מהעולם

אבל כל כך קשה לדייק בתוך הריצה ההשרדותית של היומיום...

טוב, זה פוסט חסר שורה תחתונה

אני יודעת שאני בדרך, וזו רק עוד תחנה, אפילו לא תחנה שעוצרים בה, תחנה תוך כדי הליכה...

כל כך רוצה לעשות את הנכון והטוב בשבילי, בשבילה, עם הרמוניה גם עם כל שאר החלקים שמרכיבים את עולמי.

נ.ב. למי שיש רעיונות נחמדים ליומולדת שנה שכוללים שתי משפחות וכמה ילדים בכמה גילים (בני דודים)

אשמח לשמוע.