כונות / יורם ורטה
א
"שב" הכונה להחשות
עד שתלמד להבחין
געיה מפעיה
רוח באלה מרוח בשדה תלתן
הר מרגליו
קצה טרסה מגל אבנים
אור יום מאור פנים
בכי מבכי
מקום מאנשיו
ואידך שב חבר.
ב
"לך" הכוונה שתתהלך אתך הדרך בנעימים
והעינים בזהב תורם של האדמה והשמים.
"לך" הכוונה להעיד על שנות העדרות מכאן
ברקוד הרגליים והגבעות.
*
גם הטבע אינו משאיר בררה
מי שראה את ברכת-היער חובקת ענן בחיקה
ואת הירח חבוק בין הנופרים
נתון סוף כל סוף לחסדי נפשו.
(אווה קילפי. מפינית – רמי סערי)
הפרפר הכתום / זלדה
כאשר הפרפר הכתום מפלס דרכו
בנהר של צבעים וריחות
אל פרח בן דמותו ודבק בו
כמו היה פרח זה
כוכב האני הסודי שלו
מתעוררת תקווה סואנת וחסרת פשר
בכל הלבבות.
וכאשר נוטש אותו מרחף יפה
את עלי הכותרת שעייפו
ונעלם בחלל
מקיץ בתבל הרגע הגלמוד,
נעלמת נשמה באין-סוף.
תהילים עין ספיר
תהילים למקום על היותו מקום
תהילים לצהוב ולירקותו שאבדה
תהילים לתרנגולות ששרות את קיומן בעוז
תהילים לענפים הפזורים שהשתייכו לעץ והתרוממו איתו אל עבר השמש
היום הם פזורים על אדמה
ומחר שוב יעלו עם האש
תהילים לפרפר הכתום שאינו מבדיל בין קוץ לקוץ
ומעורר בכל אחד מהם את מתיקותו
תהילים לאבנים שנאספו אחת אחת בידיים מיומנות
והן מותחות קוי מנוחה בינות לעצים
תהילים לעצים, לאלה ולתאנה בירקותן
לזית הכסוף בכיסופיו.
תהילים לנסתר ולמתגלה
לשורש בקיר המערה
שמפלס דרכו באבן אל עבר המים
למים שנחים, צלולים ומחכים
למערה שעוטפת ומגינה
לנמיה שמציצה וממשיכה בדרכה
תהילים להתחדשות הלב הסדוק
וגם פה יש עוד
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
