ארועים ובחירות משני זהות בעשור האחרון -
- המעבר לירושלים - אי שם בתחילת העשור, מסיימת תואר ראשון וחשה דחף עז לשינוי, לצאת מהחממה האוהבת שבה הכל וכולם מוכרים ודומים מדי לי עצמי ולמקומות שבאתי בהם. נפרדת והולכת לעיר שמשהו בה תמיד משך אותי - בלי עבודה ובלי חברים - מתחילה מחדש, נותנת לעצמי הזדמנות לשנות ולהשתנות.
- ה'קהילה' - דרך מודעה תמימה במקום בו למדתי על סדנא ללימוד סיפורי המעשיות של ר'נחמן מברסלב, התגלגלתי בסופו של דבר למה שהיו אולי השנים האינטנסיביות וטבולות הרגש ביותר בחיי. חבורת אנשים מוכשרים ומחפשים יוצאת למדבר לפגוש את עצמה ואת אלוהים. (יכולתי לתאר את זה בעוד 10 צורות לפחות, כל אחת מהן נכונה ומטעה כאחת). לומדת שם הרבה מאד על עצמי, על הזולת, פורצת גבולות שהיו לי ומגלה את הגבולות החדשים. מתרוממת לגבהים וגם נופלת. והרבה הרבה מדבר. בסופו של דבר אחרי מספר שנים הכלי לא מצליח להכיל את האורות והקליפות הרבים, גם הכלי האישי שלי - מה שגורם לי לפרוש, ובהמשך גם הכלי המשותף. אבל מה שלמדתי שם, מספר חברים קרובים וגם שינויים מהותיים באורח החיים - ממשיכים ללכת איתי.
- פעם ראשונה בהודו - אחרי משבר הקהילה, בקיץ שבו נהייתי בת 30, נוסעת לחודשיים לבד, מתוכם חודש של מסע בלאדאק הקסומה. אחרי תקופה של הטשטשות הגבולות בן העצמי והיחד מגלה את עצמי מחדש - מתעצמת ומשתמחת.
- בלוג - יוצרת לעצמי את המרחב הוירטואלי-ממשי הזה שמלווה אותי בנאמנות וקיבל עם השנים חיים אמיתיים משל עצמו.
- הסרת המשקפיים - לא יכולה להסביר לכם כמה זה מהותי למי שהייתה ילדה, נערה ומבוגרת משקפופרית וחצי עיוורת בלי הכלי הזה, לאזור אומץ להפקיד את עיניי בידי מנתח ולהפרד מהמסך הזה שתמיד נח ביני ובין העולם - מגשר ומפריד כאחת.
- נהיגה - עם רשיון נהיגה מגיל 19 ולא נוהגת. הזוגיות מאפשרת לי להתחיל במהוסס לנסות, הפרידה והלידה מחייבים אותי לקפוץ למים, לקחת את ההגה לידיים (כן, תרתי משמע) ולקבל לחיי עוד מימד של עצמאות ושליטה.
- הריון ולידה - הגוף המשתנה, הנפש המשתוללת, השבר הגדול של הלבד, המתנה העצומה בחיבור עם הנשמה שבתוכי והמפגש המרגש איתה בעולם הזה, המתנה במפגש עם הגוף שלי שמשרת אותי בצורה נפלאה, להיות עוד יותר אישה.
- אמהות - יותר מהכל. הפשטות המופלאה בלגלות שהאמא שבתוכי כבר הייתה כל כך קרובה לפני השטח, רק מחכה לאסוף אל חיקה את התינוקת שתגיע. הגילוי היומיומי והדקהדקתי של הנשמה המופלאה שהגיעה אליי. הסימביוזה שלא דומה לשום דבר אחר - גוףלגוף נפשלנפש, ההתאהבות והאהבה שמתעצמות, הציפיה לעתיד והרצון לעצור את הרגע, שוב האהבה, ההתמודדויות, הפרידות, הקשיים, החסדים, האהבה.
(מה שסירב להכנס לפה למרות שהיה בראש שלי - הזהות המקצועית - הלימודים, העבודה. גם אם למדתי והתחלתי לעבוד במקצוע ששימח אותי וקרא לי אליו, משהו שם עדיין לא מצא את מקומו, לא מרגישה פריצת דרך אמיתית במקום הזה, לצערי, מקווה לשינוי גדול ומשמח בעשור הקרוב).
ולעשור הבא - מאחלת לעצמי להיות פתוחה וקשובה למה שיזמן אליי, בלי (יותר מדי) פחד ועם נכונות ו(הרבה) אמונה.
או אולי אגיד את זה אחרת
אני פותחת את עצמי באמונה למה שיביאו איתם השנים הבאות, אני מסכימה להמשיך להשתנות ולהשתאות ולאהוב ולכאוב ולצמוח.
רוצה למצוא את מקומי אבל לאפשר למקום הזה גם ללבוש ולפשוט צורה.
מזמנת לחיי ולחיי הנסיכה שלי - שפע רב ואהבה מתרבה.
תודה על הכל
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
