עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

תודה על התגובות הפותחות והמעוררות לפוסט הקודם,

לפעמים מה שהופך חג או אירוע אחר למשמעותי הוא ההכנה אליו, ואני מרגישה שאני מתחילה להתמלא ולהתרגש ולגעת במקומות בתוכי שמתגעגעים לחג משמעותי בחברותא קהילתית.

והנה זה קורה...

אתמול בלילה, מתוך ההכנות האלו ניסיתי להזכר בסדרי הפסח הקודמים שהייתי בהם, לא את כולם זכרתי, אבל רשימה חלקית של מקומות שפסחתי בהם בעשור האחרון בערך בסדר אסוציאטיבי ולא כרונולוגי - חוף בסיני, על פסגת הר הסנטה קתרינה בסיני, חוף בים המלח, נחל משמר במדבר יהודה, בדירה בירושלים עם חברים שלמדתי איתם ב"בית מדרש" דתי-חילוני, עם המשפחה של לולי מצד האבא, בעיירת הילדות של סבתא של בצ'כיה עם אמא שלי, אחיה, אחי ובנו....

כיף להזכר בזה, זו רשימה שאוחזת בתוכה תקוות חיים ואנשים וזכרונות.

(ותודה למשפחתי שלא לוחצת עליי בעניינים האלה)

אחרי הרעיונות היפים שלכם, אני אשתף אותכם גם קצת בתוכנית שלנו -

נפגש ביום שני בצהריים ונעשה איזשהי התבוננות פנימית במקומות של חמץ בתוכנו,

אני מכירה כוונים שונים להבנה נפשית-רוחנית של חמץ - החמצות שחוויתי ואני רוצה להפרד מהם/ דברים שהחמיצו ותפחו בתוכי וצריך להחזיר אותם למקומם הנכון, חמץ במובן של מה שמנקים על מנת לפנות מקום לחדש...נראה לאן זה יילך,

בכל אופן אחרי שנפרד מהחמץ וגם נשרוף חמץ אמיתי, נכין על האש מצות.

ואז יש זמן לבשל ולסדר ולהתכונן

ובסדר עצמו, בחלקו הראשון (מה שנקרא - לפני האוכל) - הכוונה שלי היא שפשוט נספר ביציאת מצריים, מתוך התורה וגם במילים שלנו, וגם, למען הילדים שבחבורה ולמעננו, נשיר קצת משירי החג.

אחרי האוכל, בקשתי מאנשים מראש להביא איתם סיפורים אישיים על יציאה לחרות בעבר, בהווה או בשאיפה לעתיד, ו/או טקסטים/שירים שמדברים על זה מבחינתם ופשוט נספר סיפורי חרות אישיים עד אור הבוקר או עד שנתעייף ונרצה ללכת לישון...

זהו בגדול, היום שלמחרת פתוח לבילוי אישי ומשותף ואולי גם אליו יתווספו רעיונות פסחיים יותר, תמיד יש גם הפתעות כמובן.

נוריקו למשל עשתה לי חשק להציע למי שרוצה לקרוא ביחד גם את שיר השירים שהוא מגילת החג הזה וכמה יוצא פשוט לשבת ולקרוא אותו.

המשך יבוא