עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

יום השואה השנה החזיר אותי למסע, בפסח לפני 3 שנים, לכפר הולדתה של סבתא שלי בצ'כיה ולקברי משפחתה.

כאן הוא הפרק האחרון ששולח למסע מתחילתו, למי שמעוניין להזכר.

המסע הזה היה אבן דרך בשבילי מבחינת החיבור לשורשי המשפחה,

היום בבוקר חשבתי על כך שאם היו נותנים לי מסע אחד בזמן, כיום לפחות הבחירה שלי הייתה להגיע לשם, בימי ילדותה של סבתא לידה,

לפני שהחל האיום של מלחמה"ע והכל אבד.

אני זוכרת את ההתרגשות שלי מהחיבור שחשתי לאדמה שם - משהו כל כך רחוק וכל כך קרוב ומוכר בו זמנית.

ברור לי שלא באופן רציונלי וודאי שלא מתוכנן אבל באופן העמוק שבו דרכי העולם והבריאה עובדות,

אין שום מקריות בכך שנכנסתי להריון פחות מחודשיים לאחר שהייתי שם,

סגרתי עוד קשר במעגל המשפחתי שקשור לשורשיי ונפתח מקום למעגל החדש ולאדם החדש שנוסף דרכי לשושלת הזאת,

שלמרות הכל, לא נכחדה והיא חיה ונושמת וממשיכים לעבור דרכה אהבת האדם והאדמה והספר.

כאן אני היום בחיבור של עצב ופליאה.