עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

יקיריי, נראה שצריך להזהר עם עודף אסקפיזם, מלפפונים ופיוטיות טבע ובית.

(הקדמה - הסוף טוב, לא לדאוג)

מעשה שהיה כך היה

אתמול נרדמנו לשנת צהריים מאוחרת אחרי גן והשתוללות בריכה וחצר, הקטנטונת ישנה ערומה לידי, אני כבר חצי מתעוררת,

מריחה קצת ריח מוזר באויר ושומעת כריזה של אוטו שעובר, בהתחלה חשבתי שזה האלטע-זאכן שמגיע מפעם לפעם, אבל זיהיתי שזה לא הקריאה הרגילה שלו,

אחרי עוד כמה נסיונות זיהוי הוא כנראה הגיע ממש לכביש ליד ביתי ואני שומעת: "נא לפנות מיד את הבתים, משתוללת שריפה"

אופס

יצאתי החוצה, היה ברור שאין אש ליד הבית אבל בהחלט ריח חריף של אש והרבה עשן

ולא התחשק לי לשחק עם זה כשהקטנטונת בבית

הלבשתי עליה שמלה לקחתי תיק ונכנסנו לאוטו

(כך בתשובה לשאלה הפילוסופית - מה תעשי אם תהיה אש בביתך, מה תמהרי לקחת? לקחתי רק את הדבר יקר הערך באמת, כל השאר העסיק אותי רק לשברירי שניה ולא יותר).

נסענו להעביר את הזמן בבית הקפה האזורי עם עוד כמה "פליטים" מהמושב

אחרי שעתיים כבר פתחו את הכבישים ואפשרו לשוב,

מה שנשרף בעיקר היה הרבה חורש טבעי, לא נפגעו בתים ולא אנשים אבל הייתה סכנה אמיתית לבתים.

מטיילים רשלנים או אולי הצתה. האמת? לא באמת משנה לי.

חזרנו הביתה, לקחנו דברים והלכנו לישון  אצל חברים,  ריח העשן היה עדיין חריף וגם הרגשתי שהלב שלי עדיין קצת רועד

ועכשיו כשחזרתי ראיתי שגבולות החריכה הגיעו בערך 50 מטר מבית של השכנה 3 בתים ממני, מזל שלא הייתה אתמול אחה"צ רוח חזקה כמו שקורה פה לא פעם.

זהו. עכשיו נעשה כביסה חוזרת לזו שהייתה תלויה בחוץ, נחיליף מצעים ונחזור לשיגרה.

מה שנשאר זה ההבנה הקטנה הזו לאופן שבו בשניה, כשיש פחות מזל, חיים יכולים להתהפך בדרכים שונות.