עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

היום יום הולדתי. התאריך העברי.

גיל 37, גיל מוזר, מספר ראשוני שכזה חסר כל גמישות.

בדרך כלל זה זמן בשנה, סביב תאריכי יום ההולדת עם ארומה חגיגית,

השנה אני (עדיין?) לא מצליחה להתרגש.

אני דוקא בחופש עם הנסיכה. המון מים. בעיקר בריכה. פה ושם ים או מעין. בקרוב שבוע או יותר בנחלי הצפון.

מה צריך יותר מזה בימים חמים?

אבל שורה עליי כבדות מסויימת שלא משתחררת וזה לא עומס החום.

צורך עמוק בשינויים. מבפנים, מבחוץ.

עדיין לא מסודרת עם עבודה לשנה הבאה וזה מדאיג אותי, גם קשה לתחזק את האנרגיות שמופנות לכוון הזה.

לא פחות חשוב אני רוצה שיהיה לי בשנה הקרובה מקום/מרחב/זמן שאני אדע שאני מחכה לו משבוע לשבוע, שאני צומחת בו או משתעשעת בו או יוצרת בו. מקום בשבילי. וכרגע גם אין לי כזה, והסעיף הקודם גם גורם לי רגשות אשם כשאני מנסה לחשוב על אפשרויות לזה.

נקודת האור העיקרית היא כרגיל ילדת האור (לה אגב ציינתי שלשום חצילדת שנתיים וחצי)

אז אני מזמינה לחיי אנרגיה של שינוי והתרגשות ותנועה

ומזמינה שפע שיציף אותי
ויאללה כבר