עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

לא יודעת מה לכתוב, אבל זו לא סיבה לא לתת לאצבעות קצת להשתלח.

היה לי יום רגוע בבית כשבחוץ סער, זה עדיף מהאופציה ההפוכה שגם חוויתי לא מזמן.

הייתי מאד צריכה את רצף השעות האלה לעצמי ולביתי שאיבד כל שליטה בזמן האחרון.

היה אתמול ערב קסום עם הנסיכה שלי,

בחוץ הייתה סערת חול, הגשם המיוחל הגיע רק באמצע הלילה, אבל היה קר קר

והבית שלי ישן ופרוץ, אז אחרי שאכלנו במטבח מרק ירקות פשוט וטוב,

באופן טבעי התכנסנו, שתינו, בחדר הפנימי המחומם, עם השטיח העבה והמחשב והמיטה...

כרגיל ראינו כמה שירים ביוטיוב, הקטנה התחילה לאהוב את אריק איינשטיין ואני שמחה שיש לה טעם משובח

ואחר כך, אני המשכתי עם כמה עניינים משלי והיא אספה כמה בובות מרחבי הבית וכמה בגדים שלה וצעיפים שמשמשים כשמיכות לבובות וכתחפושות ללולה

ופשוט נכנסה עם כל אלו לעולם משלה עם הבובות, הספיק לה שאני לידה ופה ושם משתלבת במשחק לבקשתה.

מה הפלא הגדול, אולי תשאלו

גם הפתיחה הזאת של עולם הדמיון ומשחקי הדמיון. בחיי שלא ידעתי שזה מתחיל כל כך מוקדם, וראיתי אותה כבר משחקת ככה במיוחד עם חברות גדולות יותר אבל לא לאורך זמן רב כל כך עם עצמה.

וגם שהיא כבר לא צריכה נוכחות צמודה ואינטנסיבית שלי או של ילד/מבוגר אחר.

זה ממש חדש, כנראה שהיא באמת מתקרבת לגיל 3 :) (עוד פחות מחודשיים!).

היא גם משחקת משחקים מצחיקים - הכי משעשע אותי הוא המשחק: "עכשיו אני אגיד לא ואת תגידי כן (וההיפך).

בקיצור, היא נפלאה לי מאד ואהובה עוד יותר.

אגב טיקה, כלבת החופש שלי כל כך חופשייה ואוהבת אדם שהיא כבר כמעט לא נמצאת בביתנו שבבקרים תמיד ריק,

שנה שעברה, היא בילתה באופן קבוע את כל הבקרים בחצר גן הילדים שנמצא ממש מולנו,

השנה היא הרחיבה את הטווח שלה ומצאה כמה בתים מאמצים שבהם נמצאים אנשים כי היא לא אוהבת להיות לבד והיא הרי אף פעם לא קשורה.

רק חבל לי שהיא התחילה לבלות גם לילות מחוץ לבית.

דוקא עכשיו הקור והגשם מחזירים אותה יותר הביתה וזה נחמד, היא חסרה לי.

קל לי יותר לדבר על הנסיכה ועל טיקה, כי קשה לי יותר לדבר על עצמי...

(רגע, קפצתי לקחת מרק - היום מרק עדשים)

לא תקופה פשוטה כמו שרמזתי בפוסט הקודם, אבל גם חשובה - עולות מחשבות, תובנות, רגשות.

רק צריך למצוא את המרחב לעבד אותם וללכת איתם הלאה איכשהו, מבפנים ומבחוץ.

ולמצוא מרחב? גם לא עניין פשוט בימינו.

גם מצב העבודה והפרנסה שרמז על התייצבות מסויימת חזר להיות רעוע ומאיים וזה קשה ומערער שאין קרקע מתחת לרגליים.

במיוחד שזה מצב שנמשך ונמשך...

איך אני אסיים במשב רוח חמים ואופטימי יותר?

הנה, מצאתי שיר שלא הכרתי עד לפני דקות ספורות, כנראה שקבלתי אותו במתנה בדיוק לעכשיו:

חופשי חופשי / זלי גורביץ

הכל חופשי עכשיו

לגמרי חופשי

חופשי לגמרי

חופשי חופשי

אני יכול אפילו

לצאת מהשורה ולהאריך אותה ולהטות אותה

ולהגיד דברים אחרים

אם היה מקום

ויש מקום, למה לא

העניין פשוט

צריך רק

לשוט

וכדי לשוט

צריך לחתור

וכדי לחתור

צריך משוטים

ומשוטים אם יש לך

ונהר אם יש לך

ומים אם יש לך

ומקור אם יש לך

כי אז אין פשוט מזה

כי הכל חופשי

חופשי לנפשך

ודמך בראשך

והשיר הזה הוא לחיי החופש. לפעמים אומרים שהחופש וחופש הבחירה הוא אשליה,

אבל אני אומרת שגם ההיפך נכון באותה מידה: גם להרגיש כבול ותקוע זו אשליה לא פחות גדולה