עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

יש לי רשימה ארוכה מדי של דברים שרוקעים ברגלם בחוסר סבלנות על מנת שאתפנה אליהם,

ובכל זאת, גם היום כמו בשני ימי השני שחלפו, הצטרפתי ליום טיול שמרחיב את הלב.

גם הפעם חזרתי ובאמתחת זכרון הטלפון שלי כמה עצים משוחחים

ובלבי כמה הדהודים של מפגשים אנושיים ששוב ושוב אני מגלה וחוזרת ונזכרת שהם הדבר המשמעותי והמצמיח בחיים.
בתקופה האחרונה אני מקבלת תזכורת על השבירות של מה שנדמה יציב
על האופן שבו יש להוקיר את מה שיש לנו - לי

על הגלגלים שסובבים בחיים ממקומות שנשגבים מהבנתנו ומשליטתנו ועדיין, אנחנו מסתובבים איתם.

יש בי תפילות רבות שכאב וחוסר יפחת ורווחה תגבר.

(אני עצמי סך הכל בסדר, תודה)

ועכשיו, בכל זאת, אנחת מהטיול ואפנה בכל זאת לדבר או שניים לפני שהנסיכה חוזרת לארמונה.

עץ בודד

שתי זרועות מושטות של עץ אחד

תמונה לא הפוכה...