עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

ובינתיים -

בית / אשר רייך

המילה היא בית

צלול כזכרון, מגיחה המחשבה

על הבית בו ידעתי אהבה

שלא מצאתי לה שם. אהבה

שנתנה לי יכולת למצוא קוי אהבה

חדשים. מעל הים כקשת בגבהים

השמש שוקעת כמצנח היורד לאיטו ארצה.

עיר חדשה ומסתורית תלויה בענני הערב

ובעצומן של התמורות - הכל משתנה

והעיר נעלמת. וכלב הלילה נובח לעברנו.

אבל הנה שוב הבית על רצף צלליו הרצוצים

ורק סדקים בקירות נותנים אור.

• איזה משפט יפה - בעיצומן של התמורות - הכל משתנה, הרי התמורות הן השינוי אבל גם בהן חלים השינויים.
• אילה שלי היא האהבה שנתנה לי יכות למצוא קוי אהבה חדשים ובבית הזה נולדה בי האהבה החדשה הזו.
• לפעמים כלב הלילה נובח, אבל אפשר לבחור להזכר באור שנובע מהסדקים.
• לפני יומיים אילה אמרה לי שנעבור לבית החדש ובבית שלנו יגורו אנשים אחרים (כמו אצל אבא), ושאלתי לאיזה בית היא רוצה לעבור והיא אמרה - בית על עץ.
• אני מעבירה את הזמן - עוד כמה דקות הולכת לגן לחגוג יומולדת - יש עוגה-סיפור-מתנה לגן-כתר לראש הנסיכה, לקקתי כבר את הציפוי שנשאר בסיר, בילדותי לקיבוץ היינו מביאים איתנו לבית-הילדים ליומולדת אלבומי תמונות והיינו מדפדפים בהם עם החברים ולילד היומולדת היו מכינים כסא יומולדת מקוביות עץ גדולות וצעיפים.
• אני מתרגשת בהתרגשותה ובהתרגשותי