"להניח לעולם, לעזוב אותו לנפשו - על כך שמעתי.
לשלוט בעולם - על כך לא שמעתי.
הנח לו לעולם, שאם לא כן יישחת טבעו.
עזוב אותו לנפשו שאם לא כן יסטה מן ה"דרך".
אם טבעו של העולם לא נשחת, אם העולם לא סטה מן ה"דרך", לשם מה נשלוט בעולם?"
(מתוך - קולות האדמה, קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג-טסה. תרגום - יואל הופמן)
אני חושבת על היפנים בימים האחרונים. על הבלתי ניתן לתאור כשמה שנדמה לנו יציב מתערער כולו עד היסוד.
חשבתי על ההבדל בין הצונאמי ורעידות האדמה לאיום הגרעיני מהכורים.
על האסון הקשה מנשוא אבל הברור ואפילו צפוי, במובן של רעידות אדמה שמתקיימות באזור הזה כבר דורות,
לעומת הסכנה המאיימת כל כך אבל יחד עם זאת, האמורפית והמאיימת גם לעתיד הרחוק ולא רק באותו רגע של הקרינה.
חשבתי על הירושימה ועל כך שאת הכורים שלהם הם בנו כדי שגם להם יהיה כוח והם ירגישו פחות מאויימים בעתיד מסכנה דומה -
ואיך הכל התהפך והאסון הגרעיני החדש מתרחש עליהם מעצם הפחד הזה.
ואז הלכתי קצת לספרים, לחוכמה היפנית.
התחלתי עם הסיני דוקא שמדבר על הפרדוקס של הניסיון שלנו לשלוט בעולם ולתקן מה שלא מקולקל ובכך ליצור הרס
והמשכתי עם קצת שירי הייקו.
אין בהם נחמה אבל יש בהם קצת רוח אחרת. רוח הזמן העתיק והחוכמה.
הלוואי וכמו שהתפללנו בשבילם בקבלת שבת השבוע - "המים הרבים לא יוכלו לשטוף את האהבה"
*
כאשר בא דבר הכול נהיר. אין כל ספק
כאשר חולף דבר הכול נהיר. אין כל ספק
מהו איפוא כל זה?
הושינבו (ידוע גם כסיסאי)
חי במאה ה-13
(אומרי שיר על סף המוות. תרגום: יואל הופמן)
*
מלכודות תמנון. כמה בני חלוף הם
החלומות האלה
מתחת ירח הקיץ
באשו המאה ה-15
*
בשעת מסע, חולה,
על פני שדות קמלים - החלומות
משוטטים עדיין.
באשו
*
"ועתה, לפני הרבה הרבה שנים..."
ספור על רעידות-אדמה
מסופר סביב אש האח
קיורוקו המאה ה-16
*
חרקים, אל נא תבכו,
גם בין כוכבי השמים.
יש אהבות שנגזרה עליו פרידה
איסה, המאה ה-17
(שירי הייקו. בתרגום יהודית כפרי)
ולסיום:
לא-בודהיסט שאל את בודהא: על מה דרשת אתמול?
בודהא אמר:דרשתי על הנצחי.
- על מה דרשת היום?
- דרשתי על החולף.
- אתמול דרשת על הנצחי. מדוע זה דרשת היום על החולף?
בודהא אמר: אתמול זה היה נצחי. היום זה חולף.
*
הלילה ארוך
מחשבותי נשאות אלף שנים
הלאה
שיקי
(לאן נעלמו הקולות - ספורי זן ושירי הייקו. תרגם: יואל הופמן)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
