עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

אני מתחילה בצעדי צב את המיון והאריזה, עוברת עוד שבועיים בדיוק.

היום התחיל הגן החדש, פעם ראשונה במערכת הציבורית...

חששתי מאד ולנסיכה היה מעולה 

המכה הגדולה שלי היא הצטברות הניירת (וכל השאר גם)

אבל היתרון הוא שלפעמים מוצאים שיר מדוייק לרגע שהעתקתי פעם, היכנשהוא והמתין לי לרגע הזה

שיר של ישראל אלירז

בסוף הדרך עומד הבית אבל

הבית אינו סוף הדרך.

בדרך שדות מרעה ובהמות, חורשות

ויערות, עננים, ערים

עירות (וכו').

בדרך אל הבית הכל הופך לסיום

בדרך אל הבית.

הנה הזמן אומר:

האמן בי

יש לבנות בית על הבית

כמו שמכבים שדה בוער

באש

כל כך יפה (יש מילה אחת שלא סגורה עליה - עירות, ככה זה כשמעתיקים בחפזון)