עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

זה קושי מטורף (בשבילי לפחות), כל מעבר דירה,

אבל הסיפוק שבלהעיף את כל פגי התוקף, השבורים והמיותרים מביתי ומחיי

והסיפוק הגדול יותר בלהעביר הלאה דברים טובים לאנשים אחרים שייהנו מהם

גדול

(כמה שקיות וארגזים כבר הוצאתי מפה וכאילו כלום)

ומצד שני -

זה קצת החטא ועונשו

החטא - חטא צבירת החפצים והבלאגן

עונשו - כשמגיע הזמן לעבור...

אבל גם -

אתמול עשינו פיקניק לחברים מהכפר ממנו אנו עוברים, באו כל מי שהזמנו והיה נעים ומשמח ופשוט (במובן הטוב של המילה)

והכי הכי שמחתי

שבערב, לפני השינה, במקום שהארוע יגרום לנסיכה להתרגשות ומתח ועצב

היא התכרבלה בשמיכה ואיתי ונתנה לי לשיר לה שיר ערש ונרדמה בשלווה כזאת שמזמן היא לא נרדמה בה

ואז הבנתי באמת שהיא מרגישה עטופה באהבה ובחום שהיא ספגה.

וואי, אבל איך עוברים את זה?

יש רגעים שזה נדמה בלתי אפשרי

זמן מתאים מצאתי לי, בין יום ההולדת לראש השנה