עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

שלום יקרים, בעקבות המשפט של הנזיר הויאטנמי טיך נאת האן:

סליחה היא ויתור על התקוה לעבר טוב יותר

והשאלה בעקבותיו על מידת כוחו של העבר להשפיע עלינו, והיכולת, אם קיימת של ההווה להשפיע על העבר.

אני מביאה שני שירים שמתקשרים עבורי לשאלה הזאת, של שתי משוררות אהובות - זלדה ויונה וולך.

*

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב מוּזָר

מִישֶׁהוּ שָׁאַל:

הַאִם אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הֶעָבָר?

וְהָאִשָּׁה הַחוֹלָנִית עָנְתָה בְּזַעַף:

הֶעָבָר אֵינֶנּוּ תַּכְשִׁיט

חָתוּם בְּתוֹךְ קֻפְסָה שֶׁל בְּדֹלַח

גַּם אֵינֶנּוּ

נָחָשׁ בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת שֶׁל כֹּהַל - 

הֶעָבָר מִתְנוֹעֵעַ

בְּתוֹךְ הַהֹוֶה

וְכַאֲשֶׁר הַהֹוֶה נוֹפֵל לְתוֹךְ בּוֹר

נוֹפֵל אִתּוֹ הֶעָבָר - 

כַּאֲשֶׁר הֶעָבָר מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה

זוֹ הֲרָמַת הַחַיִּים כֻּלָּם,

גַּם חַיֵּי עָבָר רָחוֹק עַד מְאֹד.



אַךְ הָאִישׁ הַגַּלְמוּד מִלְמֵל:

וְהַלֹּא הָיָה פַּעַם אַבְרָהָם בַּתֵּבֵל

זֶה שֶׁלֹּא לָקַח אֲפִלּוּ חוּט

מִנֶּפֶשׁ מוֹלִידוֹ.

זלדה

*

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ

הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ

הַבֵּט אָחוֹרָה

בַּהֲבָנָה

מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית

הַבְּרִיאָה

בְּרָא אֶת עַצְמְךָ

זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר

הַיָּחִיד

שֶׁתּוּכַל לִבְרוֹא

כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ

גַּלֵּה אוֹתוֹ

הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה

הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ

כְּעַל שִׁעוּר רַע

עַל מַה שֶּׁהָיָה

כְּעַל עוֹנֶשׁ

הַרְחָקָה

עֲמִידָה בַּפִּנָּה

נוֹקְאַאוּט בַּסִּבּוּב הָרִאשׁוֹן

תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא

כְּאֶחָד שֶׁחָלָה

יונה וולך

ובאשר אליי. עברתי בית ויישוב. המעבר עושה לי טוב. אני מרגישה בבית הזה שעדיין לא סיימתי לארגן,

יותר בבית משהרגשתי בבית הקודם בכל שנותיי בו. הוא קטן ונעים ועצם המעבר והשינוי פותחים אפשרויות והזדמנויות ומפגשים חדשים.

גם עצם המעבר לווה בהרבה עזרה והנחיתה הייתה רכה יחסית, גם עבורי וגם עבור הנסיכה.

את יום כיפור אעביר לבד, בביתי, אראה מה הוא מזמין אותי לעשות ולהיות.

גמר חתימה טובה לכולכם

שנדע ונרגיש תיקונים למקומות הנזקקים להם.