עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

בקרתי פה, מה שלא קורה כל כך הרבה

ואז נזכרתי שרציתי לשים פה שירים של ללה - משוררת הודית מלפני 500 שנה שריגשה אותי לאחרונה

את הספר שכחתי אצל חברה ביום שישי אז אביא מהמבחר המצומצם שברשת

ומכיוון שהיום הוא היום

אקדיש אותם לאקס אקסטרימיסטית האחת והמיוחדת

שהגיעה לגיל של מהות החיים

אוהבת אותך

הִתַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי בְּחִפּוּשִׂים.

אַף אֶחָד אֵינוֹ מוֹצֵא אֶת זֶה בְּמַאֲמַצִּים.

לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כֹּל כַּד מָלֵא,

אַךְ אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹתֶה.

*

בְּכָל מַחְשָׁבָה שֶׁחָשַׁבְתִּי,

הַלֵּל נִסְתַּר

בְּתוֹךְ רֹאשִׁי.

*

יֶשְׁנוֹ אֲגַם כֹּה זָעִיר

שֶׁזֶּרַע חַרְדָּל יָכֹל הָיָה לְכַסּוֹתוֹ

בְּקַלּוּת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כֻּלָּם שׁוֹתִים מִמֶּנּוּ.

עוֹדָם נוֹפְלִים לְתוֹכוֹ, נוֹפְלִים וּנְמוֹגִים

כִּמְעַט בְּטֶרֶם יַגִּיעַ שׁוּב זְמַנָּם לְהִוָּלֵד.