עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

כנראה שאחרי תקופה של קריאה וקריאה,

בא הרגע שיש רצון גם לשתף.

כנראה שיום שישי בבוקר זה הזמן היחיד שבו זה יכול לקרות...

אני מתרגשת כמו התחלה, כמעט ובא לי ללכת לראי ולראות שאני נראית בסדר ולא 'עושה בושות' לעצמי.

כנראה שזה חלק מהעניין בשבילי בבלוג - סוג של ראי.

אני באמת מוכנה לזה? אני יודעת כמה שיקופים אין קץ נוטים לעייף.

אני אנסה.

מנסה להבטיח לעצמי להיות קשובה לכמה זה עושה לי טוב או פחות טוב.

ובינתיים - שבת שלום.