עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

שיר של אורי ברנשטיין (משורר שהייתה תקופה שמאד ליווה אותי בשיריו) שכתבתי ונתתי אתמול לחברה שנוסעת לחו"ל לתקופה לא נודעת.

זה זמן שאני מרגישה בו את השינוי נוכח באוויר, ואני תוהה מה הוא יביא עמו.

וְלֹא לִמְנוֹת

אֵינְךָ יָכוֹל לִמְנוֹת

אֶת כָּל הַצְּעָדִים

שֶׁהֱבִיאוּךָ עַד לְכָאן: חֵלֶק

לֹא הָיוּ צְעָדִים, הָיוּ תְּנוּפָה,

הָיוּ בֹּקֶר אֶחָד חוֹלֵף אוֹ עֶרֶב בָּהִיר

שֶׁשָּׁכַחְתָּ, הָיוּ רַק זְמַן, תְּנוּעַת

צְלָלִים שְׁקוּפִים, מְמַהֲרִים, רַק

הֶעְדֵּר רִגְעִי שֶׁל מְנוּחָה,

רַק חִלּוּפִים. חֵלֶק הָיוּ

לֹא צְעָדִים בִּכְלָל, הָיוּ דַּקָּה אַחַת

שֶׁמִּסְּבִיבָה, וּבִזְהִירוּת, פָּסַעְתָּ,

שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בָּהּ אוֹ אוּלַי

שֶׁלֹּא תַּפְרִיעַ, הָיוּ

מָקוֹם מֻכָּר מֵחֲלוֹמוֹת שֶׁשּׁוּב

אֵינְךָ יָכוֹל לַחְלֹם, הָיוּ רַק אוֹר

חָטוּף וּמְשֻׁבָּץ בְּתוֹךְ תַּכְשִׁיט

חֲסַר צוּרָה שֶׁל עֲלָטָה נִצְחִית. לָכֵן

אֵינְךָ יָכוֹל לִמְנוֹת. וְגַם כָּל זֶה

אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הִנֵּה:

גַּם כָּאן כְּבָר הִשְׁתַּנָּה מִבְּלִי

שֶׁהַשִּׁנּוּי נִכָּר, בְּעוֹד

הַכֹּל דּוֹמֶה פֹּה מִסָּבִיב.

אוֹרי ברנשטיין