עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

טוב, כנראה שזה קצת הואיל - לפרוש כנפיים ולעוף

ואולי זה פשוט הזמן שכרגיל עושה את שלו

הכובד מתחיל להתפוגג, ידיד (טוב נו, מישהו שקצת הייתי איתו בקשר בקיץ. איך זה שרוב הגברים שאני בקשר איתם בתקופה זו הם סוג של אקסים? - לא ממש ברור לי. איך זה משפיע עליי? אין ספק שזה תורם למוזרות הכללית. אם זה חוסם משהו משמעותי עם מישהו חדש? סביר להניח שכן במידה מסויימת, אבל זה המצב כרגע. וזה בסדר, אפילו יש בזה סוג של חסד, תהליכים מעודנים של התמרה, של סליחה במקומות שהיא עוד נדרשת, של שחרור במקומות שהוא נדרש וגם של עצב וכאב לפעמים), בכל אופן אותו ידיד עשה לי טיפול בשיטה שנקראת "קרניוסקריאל" , מאד עדינה, פועלת על נוזל עמוד השדרה. זה היה שלשום.

והיום כבר ואתמול והיום קבלתי כל מיני פידבקים משמחים ומחזקים מהעולם.

עם חוסר הבטחון המוטבע בי, חשוב לי לשמוע לפעמים שיש משמעות לדברים שאני מנסה לעשות, לתת, לחולל. והיום קבלתי מכוונים שונים פידבקים כאלו - שכן, יש משמעות, יש את אלו שמתרגשים, שנעזרים, שקוראים (אני לא מתכוונת פה, אבל גם פה. וגם פה אני עדיין מתרגשת מכל תגובה).

אז אני קצת יותר קלה, קצת יותר שמחה,

למרות שהחורף ממשיך וגם חשוך בחוץ והכלב של בעל הבית נובח.

ברור לי שגם פה, הייתי יכולה למצוא מילים של מישהו אחר שאומר את הדברים טוב ממני,

אבל בגלל שלא עולה לי משהו מיידית בראש,

אני אשאר פה נטו (רק עם הרבה סוגריים...)

גם זה סוג של תרגול

פחות להתחבא בסתר המדרגה.

ובעצם יש מילים של אחרים שאני רוצה להמליץ עליהם - הסיפור של מנטה שקראתי עכשיו. ומשהו בו הצליח לגעת.