עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

אני חוזרת לעצים, (ׁהתמונה - מונדריאן)

חזרתי עכשיו ממפגש עם המקום בו אקיים את סדנת הכתיבה והציור סביב עם ועל עצים שאנחה ביום שישי עם חברתי ושותפתי שמבה (נקרא לה כך).

קשה להרים את האנרגיה לאחר שביום שישי שעבר דחינו אותה בגלל קשיי הרשמה, אבל אבל אני מאד מאמינה במה שיש לנו לתת בה, יותר נכון במה שיש לטבע ולכחות הנפשיים והיצירתיים של כל אחד לתת ואנחנו כמאפשרות.

ההתכוונות הטובה ביותר שלי פה היא להביא קטע מסיפור של ר' נחמן מברסלב שנלמד שם ביחד וממנו נצא לעבודה יצירתית.

אספר בהזדמנות אחרת עד כמה הוא קרוב לליבי,ובמיוחד בסיפורי המעשיות שלו. שהוא טען שיש להן כוח מרפא, ואני מסכימה :-)

אז הקטע הוא מתוך - "מעשה משבעה קבצנים" - סיפור ארוך ולא גמור שחותם את הקובץ "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות".

פעם אחת היו כת אחת שהיו חוקרים, באשר שכל חיה יש לה צל מיוחד, שבזה הצל דייקא היא רוצה לנוח שם, וכן יש צל מיוחד לכל חיה וחיה, כי כל חיה וחיה בוחרת לה איזה צל, ובאותו הצל דייקא היא רוצה לשכון שם כפי הצל המיוחד לה, וכן יש לכל עוף ועוף ענף מיוחד, שבאותו הענף דייקא הוא רוצה לשכון. ועל כן חקרו אם יכולים למצוא אילן כזה, אשר בצלו ישכנו כל החיות, שכל החיות יהיו בוחרים ויתרצו לשכון בצל אותו האילן, ועל ענפיו של אותו האילן, ישכנו כל צפורי שמיא. וחקרו שנמצא אילן כזה, ורצו לילך לשם אל אותו האילן, כי העונג המופלא שיש שם אצל אותו האילן אין לשער, כי יש שם כל העופות וכל החיות, ושם אין שום הזק משום חיה, וכל החיות וכו' מעורבים שם, וכולם משחקים שם, ובוודאי הוא תענוג מופלג מאד להיות שם אצל אותו האילן.

(לקחתי מהאתר הזה - http://niflaot.tripod.com/5.html, מומלץ לקרוא שם את הסיפור המלא, או לפחות את החלק הזה. זה סיפור שמחולק לימים שכל יום עומד בפני עצמו).

מה אתם אומרים?

לפני שבועיים כשהייתי במדבר, למדתי אותו עם חבריי שהיו שם איתי - 'איש האדמה', 'אשת התנועה', 'אשת המים' ו'הברבורה האירית'. כמו תמיד, כשאני לומדת עם עוד אנשים, נפתחים דברים. קטע שקודם היה פשוט מרגש ונגע בי במקום עמוק גם הפך רלוונטי.

השאלות העיקריות מבחינתי בקטע הקצרצר הזה,הן - מה הוא האילן הזה? כיצד ייתכן שכל החיות וכל העופות יכולות להתקיים בחסותו ביחד? למה האדם הוא לא חלק מההוויה הזאת אלא החלק ש'חוקר'.

שתי תובנות שהיו לי מהלימוד, אשמח לשמוע יותר ממי שקורא, אם מעניין אותכם לשתף -

לגבי החיות - כל חיה בוחרת את הצל המיוחד לה. כשכל אחד לומד להכיר, להתעמת ולפגוש את הצל שלו, הוא לא יחפש אותו באחר ולא ישליך אותו עליו וכך אין סיבה שלא יוכלו לחיות זו לצד זו כל ה"חיות" השונות.

הציפורים מייצגות עניין אחר מבחינתי - עניין המקום - איך כל הציפורים כולן יחיו על ענפי אותו עץ ולכולן יהיה מקום ואף עונג? כי לכל עוף יש ענף מיוחד, זאת אומרת, מבחינתי, כשכל אחד מכיר בערכו המדויק ויודע את צרכיו ואת מקומו, אין סיבה שתהיה התנגשות. יש מקום לכולם במרחב המשותף כשכל אחד מממש את הייחודיות שלו.

אם שני התנאים האלו יתקיימו - הכרת הצל האישי שלי והכרת מקומי המדויק אפשר יהיה להתחיל לשחק ולהתענג...

יצא ארוך, אני מקווה שלא מייגע, אבל אני נהניתי