גם אני רוצה לתת פה מקום לעלי מוהר.
בחרתי להביא את השיר הזה - אחד היפים שכתב. בשבילי השיר הזה מתחיל בשבת בבוקר, בסלון הקטן של הבית בקיבוץ, בילדות.
יחד עם ארוחת בוקר משפחתית, 'חביתת ירח' או 'חביתת שמש', ערימת ספרים שמחכים להקרא, טיולים ל'אחו' בחוץ לראות את הכלניות או ל'כפר'.
על הפטיפון מתנגנים התקליטים של נורית גלרון או אסתר עופרים.
אחד מהם, עטיפה מעט חומה, תמונה של נורית גלרון - נגיעה אחת רכה. עד היום, אם אני אשמע אחד מהתקליטים האלו, הראשונים שלה, משהו בתוכי יידע תמיד מה הוא השיר הבא, והיד שלי עכשיו כמעט עושה את התנועה של לנקות את התקליט עם כרית הקטיפה.
ואחר כך, התבגרתי, צללתי לעולם היחסים למיניהם והשיר הזה כבר יותר דיבר את הצעקה שלי, את הכמיהה שלא נענית לקשב, לרגישות , לרצון שהדברים יהיו כמו שהם צריכים להיות ואם הם לא, אז לפחות 'נגיעה אחת רכה'. שאם היא באה, אז היא גם אף פעם לא מספיקה. ואז התסכול שמרגישים בו עדיין את האהבה.
טוב שיש אנשים שעוזרים לנו לשים רגשות במילים ובמנגינה. יש בזה חסד גדול,
יש בזה נגיעה רכה.
אני מאחלת לעלי מוהר מנוחה נכונה. נגיעה אחת רכה
מילים: עלי מוהר לחן: יוני רכטר
כשישבתי מולך מבלי לדבר כי הכל כבר נאמר ויכולתי לחוש שקשה לי מאוד יכולת לראות שמר אז עברת פתאום לכיוון המטבח וחזרת אחרי דקה ובדרך לא שמת ידך על כתפי לנגיעה אחת רכה כן אתה כה ישר וכל כך הגון ואתה לא יכול לרמות כשאתה לא אוהב, אתה לא יכול ואת זה אי אפשר לשנות אבל כשעברת ממש על ידי והייתי כולי צעקה אתה לא הנחת ידך על כתפי לנגיעה אחת רכה ואת זה אני לא שוכחת ועל זה אני לא סולחת ועל זה אני לא אסלח לך לעולם כי את זה אני לא שוכחת ועל זה אני לא סולחת לעולם כשהייתי איתך לא היית איתי היית רק תמונה הרשית לי רק לאהוב אותך וכל חסד אחר נמנע ושום חסדים לא רציתי ממך אבל באותה הדקה הייתי רוצה, הייתי זקוקה לנגיעה אחת רכה ואת זה אני לא שוכחת... עכשיו אני כאן, עכשיו לבדי עם הרגע ההוא הקר יודעת עד כמה ליבך הוא עני וכמה יופייך עקר אך אותה אהבה, למרות רצוני עדיין שמך מבכה עדיין קוראת לידך אל כתפי לנגיעה אחת רכה ואת זה אני לא שוכחת...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
