עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

אתמול הזדמנתי עם הוריי למסיבה קטנה של אנשי רוח ותרבות. ובין השאר יצא לי לשבת עם אבא שלי ועם אגי משעול, המשוררת.

סיפרתי לה שהשיר שלה, אווזים, שפורסם לא מזמן במוסף הספרות של הארץ -

אגי משעול / אווזים

אֶפְּשְׁטֵיין, הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי למתימטיקה,

אָהַב לְהוֹצִיא אוֹתִי לַלּוּחַ.

אָמַר שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלִּי מַתְאִים רַק לכּוֹבַע.

אָמַר שֶׁצִּפּוֹר עִם שֵׂכֶל כְּמוֹ שֶׁלִּי

הָיְתָה עָפָה אֲחוֹרָה.

שָׁלַח אוֹתִי לִרְעוֹת אַוָּזִים.

עַכְשָׁו, בְּמֶרְחָק שָׁנִים מִן הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה,

כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת תַּחַת הַדֶּקֶל

עִם שְׁלֹשֶׁת הָאַוָּזִים הַיָּפִים שֶׁלִּי,

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאוּלַי הִרְחִיק אָז לִרְאוֹת,

הַמּוֹרָה שֶׁלִּי למתימטיקה,

וְהַצֶּדֶק הָיָה עִמּוֹ.

כִּי אֵין מָה שֶׁמְּשַׁמֵּחַ אוֹתִי יוֹתֵר

מֵאֲשֶׁר לִרְאוֹת אוֹתָם כָּעֵת

עֵטִים עַל הַלֶּחֶם הַמְּפֹרָר,

מְכַשְׁכְּשִׁים בִּזְנָבָם הַשָּׂמֵחַ,

קוֹפְאִים רֶגַע דָּם

מִתַּחַת לִרְסִיסֵי הַמַּיִם

שֶׁאֲנִי מַתִּיזָה עֲלֵיהֶם

מִן הַצִּנּוֹר,

זוֹקְפִים אַתְּ רֹאשָׁם וְגוּפָם

נִמְתַח אָז כְּזוֹכֵר

אֲגַמִּים רְחוֹקִים.

מֵאָז מֵת כְּבָר הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי למתימטיקה

וּמֵתוּ גַּם בְּעָיוֹתָיו שֶׁאַף פַּעַם לֹא עָלָה בְּיָדִי

לִפְתֹּר.

אֲנִי אוֹהֶבֶת כּוֹבָעִים,

וְתָמִיד בָּעֶרֶב

כְּשֶׁהַצִּפֳּרִים חוֹזְרוֹת אַל תּוֹךְ הָעֵץ,

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת זוֹ שֶׁעָפָה אֲחוֹרָה.

נתלה בבית ספר שאני עובדת בו (לא כמורה) בשירותי המורים ושאני רואה בכך סוג של צדק פואטי.

היא שמחה לשמוע ואמרה שזהו בכלל שיר שהכה גלים (לא מפתיע אותי, איזה ילד לא הרגיש לא נראה עד מושפל על-ידי מורה זה או אחר בילדותו/נעוריו?), וסיפרה עוד ספור מעניין -

בשיר נאמר הרי שאפשטיין, המורה למתימטיקה מת, ולמעשה בזמן שנכתב ופורסם השיר הוא עדיין היה בחיים אבל זה היה הומאז' לשירו הידוע של נתן זך -

*

מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה למתימטיקה.

אֲבוֹי לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה למתימטיקה שֶׁלִּי.

אֲבוֹי לַמּוֹרֶה למתימטיקה שֶׁלִּי עַצְמוֹ.

מִתֵּה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי למתימטיקה.

אֲבוֹי לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי למתימתיקה עַצְמוֹ.

אֲבוֹי לַמּוֹרֶה שֶׁלִּי למתימטיקה שֶׁלִּי עַצְמוֹ.

מֵתָה אִשְׁתּוֹ

שֶׁל הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי למתימטיקה

אֲבוֹי לְאִשְׁתּוֹ

שֶׁל הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי לְמָתֵמָטִיקָה

אֲבוֹי לַמּוֹרֶה שֶׁלִּי למתימטיקה

עַצְמוֹ

ובכן, זמן קצר לאחר שהשיר פורסם, היא קיבלה טלפון מאדם שלמד איתה אצל אותו מורה (אפשטיין) שאמר לה - "ההוצאה להורג פעלה". הסתבר שהמורה הזה הלך לעולמו זמן קצר לאחר פרסום השיר וכך המציאות הדביקה את האומנות...

בתגובה לסיפור של אגי, אבא שלי גם סיפר סיפור -

לפני כארבעים שנה הוא פירסם בכתב -עת שערך, סיפור של אהרון אפלפלד שנקרא מ-________ ל________ ופה נכנסו שני שמות של עיירות פולניות בדויים לחלוטין וסיפור על ההתרחשות שם.

לאחר זמן פגש אבא שלי את אפלפלד בירושלים והוא סיפר לו שהוא קיבל יום אחד טלפון מאדם זקן בבית-אבות שאמר לו בהתרגשות עצומה  שהוא קרא את הסיפור והתרגש עד עמקי נשמתו. הוא לא חשב שיש עוד ניצולים מאותה עיירה (בדויה, כאמור), והא כל כך התרגש לקרוא שם שוב על האדם ההוא והגיברת ההיא, ושאל מה הוא עוד יודע וזוכר...

אפלפלד אמר שלא מלאו ליבו לומר לו שכל הסיפור והדמויות היו בדויים.

ואני חושבת שזה לא מיקרי ולא סתמי.

יש אינסוף חוטים שמקשרים בדרכים שונות - מודעות ולא מודעות, מיסטיות וראליסטיות

את עולם חיי המציאות ואת עולם האומנות.

וכמו שילד חכם שאני מכירה אמר לפני כמה ימים - גם מה שנראה כדמיון, כשמסתכלים עליו בצורה קצת אחרת יכול להפוך למציאות.

ומה דעתכם? גם אתם מכירים חיבורים שכאלה ואחרים?