עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

שרנו עוד -

ושמענו סיפור -

תוך כדי השירים, הדלקנו נרות ואחר כך עשינו קידוש -

תוך כדי האוכל, התקשקשנו וצחקנו וגם אחריו.

נושאי השיחה הרגילים אצלנו, במינונים משתנים - אהבה, קהילה, לבד, יחד,

אמת סובייקטיבית, אמת אובייקטיבית, חברים קרובים אבל רחוקים,

חברים רחוקים אבל קרובים. מי התאהב? מי נפרד? מציאות מתובלת בתבלין עמוק של נוסטלגיה

מרירה-מתוקה.

בגלל שהמקום קצת מרוחק ורובנו היינו לא ממונעים, קבלת השבת הפכה למעין מסיבת פיג'מות,

לבשנו טרנינגים, שלפנו שמיכות ושקי שינה וסיפרנו סיפור לפני השינה -

כל אחד סיפור מהילדות על מה היה קורה אצלו/ה לפני השינה.

היה מקסים, איך שטמונים שם הזרעים למה שאנחנו עכשיו.

הזמרת שהייתה מזמררת עם אבא שלה את טקסי ההרדמות.

וכן הלאה...

איכשהו נרדמנו ובין לחשוש וצחקוק ונחירות של המיכאל. ישנו, התעוררנו,

תה, קפה, קצת גינה ואז היה לי טרמפ הביתה והחלטתי לסוע ולא להשאר איתם,

איך אמרתי בהעדפות? אני צריכה מינונים נכונים של יחד ולבד.

אז יצאתי לטייל בטרסות וביער.

ראיתי קצת כבשים-

ואת פירות הגשם -

וחזרתי הביתה עם זר של זעתר וטימין (קורנית) מההרים -

השתמשתי בהם כדי להכין לעצמי בולונז משובח, עם יין אדום וארטישוק ירושלמי וכל מה שצריך, ובין לבין נכנסתי הנה ונהניתי מהתגובות לפרוייקט שלי.

פוסט לא גמור....