עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

שֶׁמֶשׁ נְמוּכָה.

צְלּלִיֵנוּ עֲנָקִים.

עוֹד מְעַט הַכֹּל צֵל.

(תומס טראנסטרומר, משוודית: גלית חזן-רוקם מתוך: נוסחאות החורף)

הליכה רגילה של ערב, אתמול, והשמיים תופסים את המבט.

מאז שבפלאפון שלי יש מצלמה, אני משתמשת בו ל'לכידה פורתא'

של רגעים. מין מזכרת דלה לעוצמת הטבע.

הכי מקביל בעיניי לצילום בתחום הטקסט הוא השיר ועוד יותר מהשיר - שיר ההייקו

נגיעה ברגע שיש בו מצב פנימי, מצב חיצוני, מצב רוח...

באותו זמן גם סבינה צילמה, ממקום ממש לא רחוק והרבה יותר יפה.

ולעומת זאת היום בבוקר, אני באוטובוס בדרך העירה והנה -

כַּמָּה יָפֶה הוּא

מִבַּעַד לְחוֹר בְּדֶלֶת-הַנִּיר

נְהַר-הַשָּׁמַיִם.

(אִיסָה)