עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

לי ביקשה לראות  ואני ביקשתי היום מאבא שלי להקריא לי בטלפון, כי ממילא אני עוסקת עכשיו קצת בעננים

וזה מתאים למפגש עם הילדה שהייתי והילדה שאני

וזה כל כך מביך אותי עד שבא לי לשים את הידיים על הפנים ולהתחבא.

שיר שכתבתי בחורף תשמ"ב, כיתה ג', גיל 8 וחצי בערך,

אני ממש זוכרת שהמורה עופרה הוציאה אותנו החוצה להסתכל על העננים ולכתוב עליהם.

אז הנה בלי שינויים ובלי ניקודים (ואני רצה להתחבא מתחת לשמיכה) -

צורות בעננים

ישבתי וחשבתי

מה טוב להיות בעננים

להיות בעננים

שם כל כך נעים

ארמונות ומלכים

נסיכות ושפחות

ואפילו אוצרות,

יש בעננים הלבנים

היפהפיים והמקסימים

ממש נעים,

ממש נעים.

אוי, איזה כיף,

יש עוד מקום באוירון.

הנה אני כבר באוירון

ואוי, הנה ארמון

והנה לוויתן והנה

גם כריש ריש ריש.

סוף סוף הגענו, מה היה

טוב בעננים.

חבל אין שום דבר

מלבד סלילי עננים פרומים

ויפים.

ותודה לשם-בה שמלבד שותפותה לי בחקר העננים והנפש, הכירה לי היום את האמנית הזו -

 AMANDA VAN BIS האוסטרלית שגם היא ציירה ילדה שיש לה מפגשים מיוחדים בעננים -

ואם כבר, אז כבר...ציור שציירתי (קצת נחתך בסריקה) בערך באותו גיל - מלאכים וילדות (ואולי כולם אני?) -