עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

שיחה

דן פגיס

אַרְבָּעָה שׂוֹחֲחוּ עַל הָאֹרֶן. אֶחָד הִגְדִיר אוֹתוֹ לְפִי הַסּוּג, הַמִּין וְהַזָּן. אֶחָד עָמַד עַל מִגְרְעוֹתָיו בְּתַעֲשִׂיַּת הַקְּרָשִׁים. אֶחָד צִטֵּט שִׁירִים עַל אֳרָנִים בְּכָל מִינֵי שָׂפוֹת. אֶחָד

הִכָּה שֹׁרֶשׁ, הוֹשִׁיט עֲנָפִים וְרִשְׁרֵשׁ.

בתוך "כל השירים" (הוצאת הקבה"מ ומוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ב)

מכיון שהעצים ממשיכים ללוות אותי השבוע, נראה שהם ימשיכו ללוות גם אותכם.

השיר הזה, של דן פגיס, עוד אחד מאלו שמלווים אותי שנים רבות, מזכיר לי קצת מה שכתבתי פה

על השיחה שנוצרת פה בבלוגים.

לרוב, להיות בחברת אנשים שכולם מאד דומים לי מתחיל לשעמם באיזשהו שלב...

העניין נוצר באופן השונה כל כך של חוויה המציאות של כל אחד ובמפגש בין החוויות השונות.

אז כשאתם מסתכלים על האורן - מה אתה רואים? מה אתם עושים?

אתם מוצאים את עצמכם בשיחה הזו? רוצים ליצור לעצמכם קטגוריה נוספת?

ובהקשר אחר של שיחה בבלוג, נוצרה שיחה מסוג אחר.

אבינועם שהגיע הנה בעקבות מה שכתבתי על פונץ',

שלח אותי לדפיוצר שלו ובו ביצוע שלו ל -

"עם קומץ שמיים ביד" של אברהם חלפי

"שיר הנושא" של הבלוג שלי, ולא סתם.

אתם מוזמנים להקשיב

כאן

אני אהבתי את הביצוע, ויש שם הפנייה לשירים נוספים של חלפי שהוא הלחין, כולם סביב הנושאים "אלוהים-זמן-אני-מרחב-אהבה".

והנה גם דויד פרץ מספר על הופעה שלו בבאר-שבע.

והפנייה שלו אליי הזכירה לי שבנעוריי התכתבתי עם משורר מסויים וניסיתי להבין מתוך ההתכתבות -

למה אני אוהבת שירה? מה היא "עושה" לי?

אחד הדברים שעלו בי אז הוא שלמרות שקריאת שיר

היא עניין מאד אישי ואינטימי,

אחד הדברים שקורים לי דרך הקריאה והאהבה של שיר שנוגע בי,

הוא סוג של מפגש מאד עמוק עם המשורר שכתב אותו

ועם עוד אנשים שגם בהם אותו שיר נגע.

דווקא בגלל ששירה היא כל כך אינטימית, יש גם במפגש הזה,

שלרוב כלל לא ידוע,

סוג של קשר עמוק, של תחושה שאתה לא לבד בעולם.

(תמיד זה מזכיר לי את השיר של נתן זך -

"איך זה שכוכב אחד לבד מעז, איך הוא מעז, למען השם. כוכב אחד לבד, אני לא הייתי מעז אבל אני בעצם לא לבד")

אז תודה לך אבינועם שעשית את המפגש הזה.

ובעניין אחר, shin  יקר,  5 דברים בוא יבואו בעיתם...הם כרגע עסוקים בשיחה ביניהם. הדברים.