עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

שְׁנֵי יְסוֹדוֹת

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹשׁ

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָּאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל טֵרוּף

בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹשׁ שׁוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָּבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַּאֲמִין.

זלדה

זלדה, אהובת נפשי.

התעוררתי שוב בחוסר שקט, אפילו מוקדם מהרגיל אצלי.

נלחמים בי היסודות השבוע, צומחים, שורפים, נושבים, כבדים....

אז אני ממשיכה עם עוד עץ. האח של האורן, הברוש. ועם עצמי.

(השיר הזה הזכיר לי שיחה שהייתה לי בשבת עם מישהי שהשנה מאד התחזק הקשר בינינו,

היא אמרה לי: "שנה שעברה ראיתי אותך וכל הזמן ניסיתי לדבר וליצור קשר ואת נראית כל כך סגורה וביישנית ורחוקה. ועכשיו כשאני מכירה אותך, את נראית לי אחרת לגמרי..."

וסיפרתי לה שככה אני נעה על הסקאלה הזאת, או יותר נכון, אני הסקאלה הזאת עם שתי הקיצונינויות (איך אומרים את זה?) שלה.

אנשים אחרים, אמרתי לה שמכירים אותי בהקשר אחר, לא מבינים למה אני אומרת להם שאני סגורה וכו' כי הם חווים משהו אחר לגמרי (נכון לי?)

שלא לדבר על כל מיני תחנות שונות ומשונות ומפתיעות (אולי) בהיסטוריה שלי.

אני דווקא אוהבת להיות כזו "לא מסווגת בקלות", גם כזו וגם כזו, גם מתבודדת וגם קבוצתית, גם קיצונית וגם שמרנית.

אבל לפעמים הם מתווכחים ביניהם, השלהבת והברוש שהם אני.

אולי זו אחת הסיבות לאהבה שלי את זלדה, אני מרגישה את זה גם אצלה.

ולגבי האורן, מאתמול, שאלתי אותכם ולא סיפרתי בעצמי.

אז אם אני אהיה בשיחה על אורן, סביר להניח שאהיה זו שמצטטת שירים, ואולי אני גם קצת אהנה לסווג אותו לפי הסוג והמין.

לעומת זאת, אם אני אפגוש את האורן,

זה יהיה קודם כל עם החושים.

אני אגע בו ואמשש ואריח ואדבק מהשרף

ואסתכל למעלה ועל הגזע ומה יש מתחתיו ואיזה ציפור חונה שם על הענפים

ואם אפשר,

אני אנוח קצת בצילו.

וכשהייתי ילדה הייתי מכינה שרשראות מהמחטים הירוקים שלו.

ואני מאד אוהבת איצטרובלים.