יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת אֲנִי קִוִּיתִי

לִמְצֹא אָדָם שֶׁחֲלוֹמוֹ יִהְיֶה אַחֶרֶת.

וּכְשֶׁאָבוֹא מֵחֲלוֹמִי לַחֲלוֹמוֹ, אַחֶרֶת

יִהְיֶה גַּם חֲלוֹמִי, אַחֶרֶת

יִתְרַחֵשׁ בַּחֲלוֹמוֹ. אֵינִי יוֹדֵעַ,

אָמַרְתִּי בְּנַפְשִׁי, מַה יִתְרַחֵשׁ אָז.

אַךְ כְּבָר אֵינֶנֵּי מַאֲמִין בְּמַה שֶׁלֹא דּוֹמֶה לִי.

יִחְיֶה הַרְחֵק מִמֶּנִּי מַה שֶׁלֹא דּוֹמֶה לִי.

אוּלַי זֶה אוֹת זִקְנָה, אַךְ הוּא דּוֹמֶה לִי.

אֵינֶנִּי מְפַחֵד מִן הַמִּפְלָץ אֲשֶׁר דּוֹמֶה לִי.

מאיר ויזלטיר

כמו שהבטחתי, הנה השיר המלא.

יש בו משהו קשה

דנג'ה – זה מתקשר לשאלות 3, 4 ו- 8 שלך.

עלמק, גם עלייך חשבתי.

ואני מפנה גם לחלום של שין בספינת החלומות שלו

יש משהו מדהים בחלק השני של השיר, לא?

הוא מתחיל בכמיהה הזו למפגש. לא סתם מפגש – מפגש עם השונה, עם החלומות השונים.

ואז באה ההתפקחות, ההתבהלות – אני נבהל ממי, ממה שאינו דומה לי,

אין בי אמון. שיהיה, אבל שיהיה רחוק.

וההבנה – ההוא, השונה ממני, המבהיל, הוא בעצם השתקפות שלי.

מה שמרתיע אותי בו, הוא מה שמרתיע אותי בעצמי.

מוכר לכם?