עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

התהלכתי בעיר ימי-ביניימית / אדם זגייבסקי

הִתְהַלַּכְתִּי בְּעִיר יְמֵי-בֵּינַיְמִית

לְעֵת עֶרֶב אוֹ עִם שַׁחַר

הָיִיתִי צָעִיר מְאֹד אוֹ זָקֵן דַּיִּי.

לֹא הָיוּ עִמִּי, לֹא שָׁעוֹן

וְלֹא לוּחַ שָׁנָה, רַק הַדָּם הָעִקֶּשׁ

מָדַד אֶת הַמֶּרְחָק הַנִּצְחִי.

יָכֹלְתִּי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ אֶת חַיַּי

אוֹ לֹא אֶת חַיַּי,

הַכֹּל נִרְאָה קַל,

חַלּוֹנוֹת בָּתֵּי הָאֶבֶן לֹא הָיוּ מוגפים לַחֲלוּטִין,

גּוֹרָלוֹת זָרִים נִפְתְחוּ קִמְעָה.

הָיָה אָבִיב אוֹ רֵאשִׁית קַיִץ,

חוֹמוֹת חַמּוֹת,

אֲוִיר רַךְ כְּמוֹ קְלִפָּה שֶׁל תַּפּוּחַ זָהָב;

הָיִיתִי צָעִיר מְאֹד אוֹ זָקֵן דַּיִּי,

יָכֹלְתִּי לִבְחֹר, יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת.