לקראת שבת, המלצה על ספר נפלא, שקניתי השבוע ומאד התרגשתי ממנו.
הספר נקרא על שפת נהר כבר מאת ליאת קפלן.
מתוך ראיון עם ליאת -
"ראשית, אני לא מתעסקת בהגדרות, יש בו הרבה שירה אבל גם חלקים אחרים. זה כמו אריג מחוטים או מצבעים שונים, אבל זה אותו אריג. כל אחד מהספרים שלי הוא אחר לגמרי מהקודם, למרות שיש אולי טביעת אצבע שלי. "הספר הזה עוד יותר אחר כי הוא נכתב באופן של שיטוט, של נדידה, של התעקשות שלי ללכת בלי לדעת מראש. דברים שאני כבר יודעת אני לא כותבת, כי אם אני כבר יודעת אז זה לא מעניין אותי. "בספר הזה הלכתי למחוזות שלא ידעתי וניסיתי כל מיני דברים, למשל ניסיתי לחפש ילדה בת שש, אני מנסה למצוא אותה, לשמוע אותה - ואני לא מצליחה. מדובר בשיטוט שלא בהכרח מצליח. כשהולכים למקומות שלא יודעים אז ההצלחה לא מובטחת. לא מצאתי את הילדה הזאת, שהיא כמובן אני. "בהתחלה חשבתי שהספר ילך לכיוון של מחקר פואטי על שכחה ועל שפה, אבל הספר פותח בחזרה להכרה ולשפה ועוסק הרבה מאוד בשכחה ובזיכרון ובילדות ובקשרים בין הכרה לבין שפה. זה חיפוש לא תיאורטי ולכן הוא לא בקו ישר".
אותי באופן אישי, הספר קצת החזיר לנושא שעסקתי בו לא מעט בבלוג. המפגש עם הילדה שבי, דרך מסך הזמן וההתבגרות.
אני יודעת שהיא עבדה עליו מספר שנים, וזה ניכר. הוא באמת אריג, כמו שהיא אומרת, אריג של חלומות, שירים, קטעי פרוזה, קטעי זכרונות...עם הרבה שיח גם עם מקורות שונים – יהודיים וספרותיים.
כל הספר מתחיל בתאור חוויה של תאונה קשה שהייתה לה, כזו שכנראה גרמה לה לצאת למסע פנימי מאד עמוק.
הספר מחולק לחלקים. בחרתי להביא הנה את החלק שהכי התרגשתי ממנו, כי הרגשתי שהוא נכתב ממש עליי, על הילדה שבי. על הילדה השותקת שהייתי ושחיה בי. ועוד הדימויים שהיא השתמשה בהם - ישר מהקטע בשיר-השירים ש"מדבר עליי", מבחינתי ואפילו הבאתי אותו פה יותר מפעם אחת. למשל -
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת הִיא קוֹרֵאת סֵפֶר בְּסֶתֶר הַמַּדְרֵגָה/הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת מֵחַגְוֵי הַסֶּלַע אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֵלֶיהָ
אגב, זה לא רק מטאפורי לגביי. הייתי תמיד שקטה. גם תינוקת שקטה. אבל אחר-כך הייתי גם שותקת.
שנה שלמה מילדותי, מגיל 5, כמעט עד גיל 6, לאחר שחזרנו משליחות בניו-יורק, השתתקתי. נאלמתי דום. לא דברתי מילה עם מבוגרים שסביבי, מלבד ההורים. (יש גם בתהילים ביטוי – "יונת אלם"...) הייתי תקשורתית, אבל בשתיקה. כנראה זו הייתה דרכי לכעוס על הטלטלות והמעברים החדים. אבל מה שחשוב לי זה שהשתיקה הזו. והילדה ששתקה אותה מול העולם. הם חלק מאד משמעותי בי. שגם צץ ועולה מפעם לפעם וגם הייתי עסוקה בו שנים רבות. היא נמצאת בי גם היום כשרוב עבודתי קשורה לתקשורת אנושית ועבודה מול אנשים...
לכן אני מודה לליאת שבלי לדעת כתבה גם אותה בזמן שכנראה היא כתבה את עצמה.
אז הנה כל החלק הזה מהספר – המוטו, השם והשיר-
"לָמָּה לִבְכּוֹת עַל צַעַר שֶׁעָבַר?
הֶעָתִיד יָבִיא עוֹד."
סירקה טורקה
ניסיון נוסף לדיבור עם ילדה
לֹא מְדַבֶּרֶת
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת לֹא מְדַבֶּרֶת
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת לֹא נִשְׁמַעַת
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת אֵין לָהּ קוֹל?
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת אִם לֹא אַקְשִׁיב אֶשְׁמַע אֶת קוֹלָהּ
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת הִקְשַׁבְתִּי, הִבַּטְתִּי, הִקְשַׁבְתִּי, הִקְשַׁבְתִּי
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת בִּקַּשְׁתִּי וְלֹא מָצָאתִי
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת פָּתַחְתִּי, הִיא חוֹמֶקֶת עוֹבֶרֶת
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת הַאִם לִבִּי עֵר?
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת אֵיךְ אוּכַל לִישֹׁן בַּשֶּׁקֶט הַגּוֹבֵר?
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת לֹא רוֹצָה לְדַבֵּר?
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת עַד אִם אֶחְפֹּץ לֹא אָעִיר וְלֹא אֲעוֹרֵר
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת אֵין אִישׁ בַּבַּיִת אֵין אִישׁ בֶּחָצֵר
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת אֶפְשָׁר לְדַבֵּר?
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת לִמְּדוּ אוֹתָהּ לוֹמַר אֲבָל לֹא לְדַבֵּר
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת הִיא קוֹרֵאת סֵפֶר בְּסֶתֶר הַמַּדְרֵגָה
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת מֵחַגְוֵי הַסֶּלַע אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֵלֶיהָ
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת כּוֹתֶבֶת אוֹתָהּ כִּבְיכוֹל מֹר עוֹבֵר
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת הִיא לֹא כּוֹתֶבֶת. אֵין לָהּ חָבֵר
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת אֶתִּי הִיא לֹא מַכִּירָה אוֹתִי
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת אֵינִי רוֹאָה אוֹתָהּ
אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ?
אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת אָנָּא דַּבְּרִי, דַּבְּרִי אֵלַי מְתוּקָתֵי
אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי, יַלְדָּתִי, תַּמָּתִי
אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת פָּשַׁטְתִּי אַתְּ כֻּתָּנְתֶּךָ אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָה
אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת מִי? אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת?
אַתְּ נֶעֱלֶמֶת
אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת לֹא מְדַבֶּרֶת
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת לֹא
וְלֹא נְדַבֵּר
עוד קצת על הספר ועוד כמה שירים מתוכו - פה
ואני יודעת שיוצא ארוך, אבל אם כבר ליאת, יצא עכשיו גם ספר שהיא ערכה - מטפחת כחולה הופכת לעומק באר.
ספר שמביא מספר מאמרים והתייחסויות לנושא הכתיבה ואחריו כמה עשרות דוגמאות של סדנאות כתיבה שונות, למבוגרים בעיקר. גם לי יש בו חלק קט. אני חושבת שלרבים מאלו שמסתובבים פה הוא יכול להיות מעניין, מעצם העיסוק בכתיבה מפרספקטיבות שונות. גם מיז קיי, הספרנית הדיליטנטית כתבה עליו –
אני נכנסת לשבת הזאת קצת חולה. (מזל שאת רוב הפוסט הזה כתבתי מראש)
אני ממש לא רגילה לזה. ומקווה שזה יעבור מהר.
אז לפחות תמונה מהשבת שעברה שתמלא ותרחיב את הלב (ותודה לנים ורו)
(אני חושבת שזו אני עם הסגול שיושבת שם - כמה דקות אחר כך, היינו כולנו בתוך המים הקררררים) –
ואנקדוטה קלה, ביחס לשלג היפהפה שביקר אתמול, זה ההייקו היומי של איסא שקיבלתי אתמול במייל -
from south, north ...east, west winter storms -Issa, 1821
שבת מנוחה לכולנו ולכולם!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
