עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

הַמֶּלֶךְ שְמוּלִיק הַשְּׁלִישִי

הַמָּקוֹם - שׁוֹמֵרָה עַתִּיקָה לְרַגְלֵי אַמַּת הַמַּיִם

שֶׁל עֵין-חִנְדַק

הַדָּבָר - מְגִלַּת קְלָף עַתִּיקָה, כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית

וְזֶה לְשׁוֹנָהּ:

אֲנִי הַמֶּלֶךְ שְמוּלִיק הַשְּׁלִישִׁי,

הַשּׁוֹלֵט עַל גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ,

מִן מַעְיָן הסַּטָף דֶּרֶךְ וָאדִי אַבּוּ-יוּסֻף

בּוֹאֲכָה עֵין-חִנְדַק,

מֵאָה עֶשְׂרִים וַשֶׁבַע רַקָּפוֹת,

כָּרֵי דֶּשֶׁא לָרֹב,

גַּנֵּי שָזִיף וּתְאֵנָה,

וַעֲצֵי זַיִת בְּרוּכִים

גַּם עָר אָצִיל וְרִמּוֹנִים,

מַכְרִיז עַל מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה לִנְתִינַי.

בִּמְלֹאת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים לְמַלְכוּתִי,

בְּחֹדֶשׁ נִיסָן הוּא יֶרַח הָאָבִיב,

לְאַחַר טֶקֶס הַטְּבִילָה שֶׁלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת,

יָקוּמוּ מִמִּשְׁכָּבָם כָּל מֵתֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת,

כּוֹלֵל: דְבוֹזַ'ק, מוֹצַרְט, לוֹרְקָה,

וְלַחַן עָדִין שֶׁל צִפֳּרִים

יְנֻגַּן בֶּחָלָל,

         לִפְנֵי בּוֹאָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה

יורם ניסינוביץ'

שתיקה, כבודה במקומה, אבל בלי שיר לשבת - אי אפשר.

אז עוד שיר נפלא של יורם. שיר לאביב ולשבת ולמלכותיות שמכתיר בה אותנו לעיתים הטבע.

ובעקבות הפוסט של עלמק, עוד שיר של זלדה.

המשוררת היקרה שביקרות לליבי,

על בדידות שיש בה קשר ועל קשר שיש בו בדידות. והרבה הרבה (הרבה)  יופי. (ואפילו נגיעה נוספת באביב).

אורחי נפשי בעידן הבדידות / זלדה

פְּרָחִים וַחֲרָקִים בָּאוּ אֶל נַפְשִׁי

עִם בְּשָׂמִים וְזָהָב וְקַו דַּק מְאֹד

לְנַסּוֹתָהּ בְּחִידוֹת,

אוֹר הַמַּזָּלוֹת הֵבִיא לְנַפְשִׁי

אֶת תְּנוּעוֹת הַשָּׁמַיִם

לְנַסּוֹתָהּ בְּאֵין סוֹף –

וּבַדִּמְדּוּמִים כַּאֲשֶׁר הַכְּאֵב גּוֹאֶה

הִגִּיעוּ פִּתְאֹם מִלִּים בּוֹדְדוֹת

עִם כִּנּוֹר נֶבֶל וְתֹף

לְנַגֵּן

בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ הָעֲצוּבָה

לְשִׁיר בָּהּ

עַל יְפִי הָעוֹלָם.

תודה למי שדאג ושאל. השתיקה הזמנית היא לא ממקום רע. או ממצוקה.

למרות שהשירים של זלדה, יש בהם נוגות מה.

פשוט התכנסות שכזו, התכווננות מחודשת, ניקוי חמץ...

שבת ידידות והתחדשות - לכולנו ולכולם!